דרך החתחתים שעברה סועדת שנפגעה ממדרגה סמויה במסעדה

מיכל וחברותיה יצאו לחגוג במסעדת REEF. לקראת סוף הארוחה ניגשה מיכל לשירותים. בדרכה נתקלה במדרגה, נפלה ונחבלה קשות. מיכל הובהלה לבית החולים, שם אושפזה למשך מספר ימים. הפציעה הקשה הותירה את מיכל עם נכות אורתופדית משמעותית.

בעלי המסעדה הפנו את מיכל אל חברת הביטוח הראל, שביטחה את אחריותם כלפי לקוחותיהם. הראל סירבה לפצות אותה ומיכל נאלצה לפנות לעזרת מערכת הצדק. תביעתה הונחה על שולחנו של השופט אמיר סלאמה מבית משפט השלום בחיפה.

השופט סלאמה שמע בקשב רב את מיכל ואת חברתה, שצילמה אותה בסמוך לאחר הנפילה. כנגד הביאה הראל סרטון שצילמה עובדת במסעדה ובו נראה האזור המוליך לשירותים כשהוא מואר.

מהראיות שהובאו בפניו, קבע השופט, עולות עובדות פשוטות וברורות. כדי להגיע לשירותים, נאלצה מיכל לעבור דרך מבואה ובסופה לפנות שמאלה. שם, מיד לאחר הפניה שמאלה, הגיחה המדרגה ללא כל סימון או שילוט אזהרה. הריצוף והצבע החום כהה של המדרגה היו זהים לסביבתם. התאורה הייתה ירודה. כל אלה, הפכו את המדרגה לסמויה והציבו בפני המבקש להיכנס לשירותים אתגר של ממש להבחין בעצם קיומה. קל וחומר למי שמבקר במקום לראשונה, כדוגמת מיכל.

הכשלים האמורים, ציין השופט, יצרו מפגע בטיחותי שניתן היה למנעו באמצעים פשוטים - סימון המדרגה, שילוט אזהרה ותאורה נאותה. העובדה שהמסעדה עצמה התקינה שילוט וסימון לאחר התאונה רק חיזקה את המסקנה שהיה מדובר במפגע מסוכן.

נציגי הראל לא הרימו ידיים. כעת טענו כי מיכל בכלל לא נתקלה במדרגה, אלא נפלה מעצמה או התעלפה. הם התחייבו לאמת טענה זו במסמכים רפואיים. התחייבו אבל שכחו לקיים. לבסוף טענו כי בסרטון שצילמה עובדת המסעדה רואים שהמקום היה מואר היטב. השופט סלאמה צפה בסרטון, אך התברר כי הסרטון צולם לאחר הנפילה של מיכל, בעת שהגיעה העובדת בעקבות צעקותיה של מיכל וככל הנראה היא שהדליקה את האור, קבע השופט.

בניסיון אחרון להתחמק מתשלום התביעה, הפנו נציגי הראל את השופט למסמך הפינוי של מיכל באמבולנס מהמסעדה לבית החולים. במסמך זה נרשם שהיא החליקה בשירותים ולא שנפלה בגלל מדרגה. בכך אין כדי לקעקע את גרסת ההיתקלות במדרגה, השיב השופט. בעת הפינוי הייתה מיכל כאובה מאוד וספק אם הייתה פנויה לדקדק בכל הניואנסים של פגיעתה.

לאור כל אלה, פסק השופט אמיר סלאמה, התאונה נגרמה כתוצאה מההתקלות במדרגה הסמויה, כי בעלי המסעדה התרשלו באי סימון המדרגה, באי הצבת שלטים המזהירים מפניה ומהעדר תאורה נאותה. לכן על הראל כמבטחת המסעדה לפצות את מיכל על נזקיה. יחד עם זאת, החליט השופט לייחס למיכל אשם תורם של 15 אחוז, בשל "חוסר זהירות מספקת בעת הליכה בתנאי תאורה ירודים". החלטה תמוהה, בייחוד בשל קביעתו כי מדובר במדרגה שקשה מאוד להבחין בה, עם תאורה או בלעדיה.

מקרה זה מצטרף לשורה ארוכה של פסקי דין המלמדים על דפוס פעולה מדאיג ובלתי חוקי של חברות הביטוח. על פי חוק חוזה הביטוח עליהן לברר את חבותן מחוץ לכתלי בית המשפט ולשלם לנפגעים פיצוי הוגן ללא משפט. במקום זאת הן בוחנות את כושר ההשרדות של הנפגעים. הן דוחות תביעות תוך העלאת טענות סרק. רבים מהנפגעים מוותרים על הפיצויים כי במצבם הם חסרי כוחות להילחם על זכויותיהם. הנפגעים שמבקשים לממש את זכויותיהם בבתי המשפט נאלצים לעבור הליך ארוך ומשפיל. התנהלות נלוזה זו לא פוגעת רק בנפגעים אלא גם באמון הציבור בבתי המשפט. הנפגעים מגלים שחברות הביטוח מרשות לעצמן לחבוט בהם בטענות סרק כדי להתחמק מתשלום, בעוד שהשופטים עומדים מנגד אך מחשים. כך במקרה זה חויבה הראל בתשלום הוצאות משפט של 17,000 שקל. סכום שלא מהווה אפילו פגיעה קלה בכנף.