שלט בחניון "אין אחריות על רכבי האורחים". האם פוטר מאחריות את מבטחת המלון

נאור התארח בבית מלון אחוזות בגליל. אל המלון הגיע ברכבו של אחיו ירון, והחנה אותו בחניון המלון. בלילה הוצת החניון. בסרטוני האבטחה של המלון, נצפו גורמים עבריינים זורקים במזיד חומר דליק אל החניון. מספר רכבים ניזוקו, ביניהם רכבו של ירון.

מהמלון הפנו את ירון אל חברת איילון, שביטחה את אחריות המלון לנזקי הרכוש של אורחיו. אולם איילון סירבה לכסות את נזקיו בטענה שאין למלון אחריות למעשי עבריינים. המלון-המבוטח שלנו, הוסיפו מסלקי התביעות באיילון, אפילו טרח והציב שלט בחניון בו הזהיר את האורחים כי "אין המלון אחראי על נזקים לכלי רכב במקרה של גניבה או נזק".

בלית ברירה, פנה ירון לבית משפט השלום בחיפה. התביעה הונחה על שולחנה של השופטת סיגלית מצא.

אכן, הודו נציגי איילון, בהתאם לחוק השומרים, המלון נחשב כשומר שכר של "נכסים של אורח הנמצאים במלון". אולם רק במלון עצמו. אין לה כל אחריות על נכסים מחוץ למלון, כמו בחניון של המלון.

השופטת מצא עשתה חריש עמוק בפסיקה וקבעה כי הפסיקה פירשה "נכסים של אורח הנמצאים במלון" באופן רחב, הכולל את שטחי המלון המיועדים לשימוש האורחים ובכללם החניונים. לכן המלון אחראי באחריות מוגברת גם לרכבי האורחים שחנו בחניון המלון.

נציגי איילון לא ויתרו. גם אם המלון אחראי כשומר שכר לנכסי אורחיו בחניון המלון, מדובר בשמירה שהיא טפלה למטרה העיקרית שהיא אירוח אורחי המלון. לכן, סיכמו נציגי איילון, לפי חוק השומרים, אם נצליח להוכיח שהמלון לא התרשל בשמירת הרכב, אין אחריות למלון וגם לא לאיילון.

אכן, הסכימה השופטת, החוק מבדיל בין שומר שכר המחזיק בנכס כשמטרתו העיקרית היא לשמור עליו, לבין שומר שכר המחזיק בנכס כשמטרת השמירה על הנכס היא טפלה למטרה עיקרית אחרת שאינה שמירה. במקרה שהשמירה היא המטרה העיקרית, אחריותו של שומר השכר היא מוגברת. הוא יכול להיחלץ מאחריות רק אם יוכיח שהנכס ניזוק כתוצאה מכוח עליון כמו רעידת אדמה (בלשון החוק: "עקב נסיבות שלא היה עליו לחזותן מראש ולא יכול היה למנוע תוצאותיהן"). במקרה שהשמירה היא טפלה למטרה העיקרית, די ששומר השכר יוכיח שהנכס ניזוק שלא ברשלנותו, כדי להיחלץ מאחריות.

התשובה לשאלה באיזה סוג שומר שכר מדובר, נגזרת לדעת השופטת מצא, משיקולי מדיניות. השיקול המרכזי הוא: האם היחסים בין המלון לביו אורחיו מצדיקים הטלת אחריות מוגברת.

במקרה של בית מלון התשובה לדעת השופטת ברורה: "חניון המלון הוא חניון מגודר וסגור. הכניסה אליו היא לאורחי המלון בלבד. שטחו מרושת במצלמות אבטחה. בנסיבות אלה נכון יותר להטיל על המלון את האחריות המוגברת לשמירה על חפצי האורח, שכן הוא בעמדה טובה יותר לנקוט אמצעי זהירות שימנעו נזק. למעשה המלון הוא היחיד בעל עמדה לעשות כן, גם אם יכולתו בעניין זה אינה בלתי מוגבלת. משכך, ראוי להחיל על המלון את המבחן המחמיר יותר של שומר שכר עיקרי, אשר פטור מאחריותו רק מקום בו נגרם הנזק מנסיבות שלא יכול היה לחזות מראש ולא יכול היה למנוע תוצאותיהן".

נציגי איילון לא ויתרו. חוק השומרים קובע שהחוק יחול רק כשאין "כוונה אחרת משתמעת מן ההסכם בין הצדדים". השלט שהוצב בחניון, טענו, המודיע שהמלון אינו אחראי לנזקים ואינו מספק שירותי שמירה, יוצר הסכם אחר בין הצדדים.

אלא שגם טענה זו נדחתה על ידי השופטת מצא. היא קבעה, באופן חד משמעי, כי אין די בהצבת שלט ליצור הסכם אחר בין המלון לאורחיו. במיוחד במקרה הנוכחי, כאשר לאורח לא היו אפשרויות חניה אחרות.

בסופו של יום, החליטה השופטת מצא כי המלון נחשב כשומר שכר שמטרת השמירה על הרכבים בחניון המלון היא עיקרית ולכן חלה עליו אחריות מוגברת לנזקי הרכבים. "משמעות ההחלטה היא שאיילון תהא פטורה מאחריות רק ככל ותוכיח כי הנזק נגרם מנסיבות שלא יכלה לחזות או למנוע", פסקה השופטת סיגלית מצא. במילים אחרות, כדי להיות פטורה מאחריות, על איילון להוכיח שהרכב ניזוק בגלל כוח עליון, הוכחה קשה עד בלתי אפשרית.

פסק הדין חושף את המציאות העגומה בה עסקים רבים מתנערים מאחריות ומציבים שלטי "אין אחריות" כאילו מדובר במעשה קסם המבטל את החובות שהחוק מטיל עליהם. גם חברת הביטוח איילון נתלתה בשלט הסרת אחריות, כאשר ניסתה להתנער מאחריות, במקום למלא את תפקידה. הרי לשם כך בדיוק קיים ביטוח צד שלישי לבתי מלון - לכסות נזקים הנגרמים לנכסי האורחים בתוך תחומי המלון ובחצריו.