השופט למנורה: שלמי למבוטח 1,973 שקל עבור עוגמת הנפש והפגיעה בשמו הטוב
פסק הדין המלא
סמוך לשעה 3 לפנות בוקר צלצל הטלפון של רועי, בעל עסק להסעות. הדובר מהצד השני של הקו הודיע לו כי מערכת איתוראן זיהתה שהאוטובוס שלו עושה דרכו לשטחי הרשות הפלשתינאית. רועי ביקש כי איתוראן תשבית את מנוע האוטובוס לפני שייעלם בשטחי הרשות. לא ניתן לעשות זאת לרכב שנמצא בתנועה, השיב הדובר. מיד לאחר השיחה נעלם האוטובוס ממערכת איתוראן. רועי מיהר להגיש תלונה במשטרה, אך הבין מהר מאוד שמהמשטרה לא תבוא הישועה. מתוסכל מגניבת מקור פרנסתו, התנחם רועי בכך שרכש מבעוד מועד ביטוח מקיף בחברת הביטוח מנורה.
זמן קצר לאחר מכן, הודיע רועי על הגניבה למנורה. זו דרשה כי יעביר אליה את שלושת מפתחות הרכב המקוריים, שלא ניתנים לשכפול, שנמסרו לו בעת קניית הרכב. רועי אסף משני עובדיו שנהגו דרך קבע באוטובוס את שני המפתחות שבחזקתם, צירף את המפתח שהיה בחזקתו ומסר את שלושת המפתחות המקוריים למנורה.
לתדהמתו, קיבל רועי ממנורה מכתב דחייה בטענה שהוא, או אחד משני הנהגים שלו, מסרו לגנב הרכב את המפתח שהיה ברשותם ואת קוד הקודן של הרכב כדי שיגנוב עבורם את הרכב. במילים אחרות, רועי ושני עובדיו הואשמו על ידי מנורה ב"קשירת קשר לביצוע הגניבה בכוונת מרמה".
כאן חשוב לעשות אתנחתא קצרה ולהסביר כי כמעט בכל תביעה מטיחות חברות הביטוח כתמי מרמה במבוטח. ברוב רובם של המקרים אין בידי חברות הביטוח כל ראיה למרמה. מדוע בכל זאת נוקטת חברת הביטוח בנשק יום הדין הזה? כי הוא מרתיע רבים מהמבוטחים. לא העבריינים, הם לא נרתעים, אלא דווקא התמימים שבין המבוטחים. השופטים, כמו כל בני האנוש, עלולים לטעות והמבוטחים התמימים חוששים כי שמם יוכתם על לא עוול בכפם והם יפסידו לא רק את תגמולי הביטוח, אלא גם את שמם הטוב.
גם במקרה שלנו רועי הורתע, אך החליט לקחת סיכון ולהילחם על צדקתו. הוא הגיש תביעה נגד מנורה בבית משפט השלום בבית שמש. תביעתו הונחה על שולחן השופט אלעד לנג.
השופט לנג ניהל משפט כהלכתו. בתום המשפט הבין כי אין באמתחת נציגי מנורה כל ראיה פוזיטיבית המבססת מרמה. למזלו של רועי, הגנב נתפס בינתיים. במשפט התברר כי המפתח בו השתמש הגנב לא דמה למפתחות המקוריים שמסר רועי למנורה. הוא גם לא נשא את סמל חברת מרצדס שבלט במפתחות המקוריים. הגנב גם העיד כי בהתאם להנחיות שקיבל מהאדם האלמוני שהזמין ממנו את גניבת הרכב ברשת הטלגרם, הוא העביר את הרכב במחסום הגבול ביישוב הערבי נעלים והשאירו לצד הדרך כשמפתחות הרכב נותרו ברכב עצמו עם מנוע פועל. לכן לא ייתכן, קבע השופט, כי הגנב עשה שימוש באחד משלושת המפתחות המקוריים שהיו בידי רועי ונהגיו.
הראיות שהובאו במשפט הפריכו גם את טענת מנורה שרק רועי ונהגיו היו יכולים למסור לגנב את קוד הקודן של הרכב. התברר כי גורמים נוספים פרט לרועי ולנהגיו, החזיקו בידיהם את קוד הקודן, בראשם עובדי איתורן ועובדי חברה נוספת, שהתקינו את הקודן ברכב. חוקר מנורה, הוסיף השופט, לא טרח לבדוק את האפשרות שקוד הרכב נמסר על ידי גורמים אלה לגנב הרכב או לאדם ששלח אותו לגנוב.
על בסיס כל אלה וראיות נוספות, ניקה השופט לנג את רועי ונהגיו מכל אשמה בדבר מעורבותם בביצוע הגניבה ופסק כי מנורה תשלם לו את תגמולי הביטוח עבור גניבת הרכב.
כעת פנה השופט לנג לדון בשאלת שיעור הפיצויים שיש לפסוק לרועי עבור עוגמת הנפש שנגרמה לו על האשמות השווא במרמה והפגיעה בשמו הטוב. לשופט לא היה ספק, כי "רועי סבל מעוגמת נפש רבה", כלשונו. לפי דיני החוזים, יש לשופט שיקול דעת מלא בכל הנוגע לשיעור הפיצויים עבור עוגמת הנפש והפגיעה בשמו הטוב של המבוטח, גם מבלי שהמבוטח יביא ראיות על שיעור הנזק שנגרם לו.
למרות כל אלה, העמיד השופט את סכום הפיצויים על סך של 1,973 שקל בלבד. כיצד ייתכן הדבר, הרי מדובר בעוגמת נפש רבה, כלשון השופט עצמו. ובכן, השופט נתפס לעובדה שרועי ביקש בכתב תביעתו "סך של 15,000 ש"ח בגין עוגמת נפש, הוצאות וזמן בטלה". הנה כי כן, קבע השופט, רועי עצמו ביקש עבור כל שלושת הרכיבים האלה יחד (עוגמת נפש, הוצאות וזמן בטלה) רק 15,000 שקל. מאחר והוצאות המשפט הסתכמו ב- 13,027 שקל משמע שרועי הגביל עצמו מראש לפיצויים עבור עוגמת נפש ופגיעה בשמו הטוב לסכום של 1,973 שקל בלבד. השופט לנג הודה כי "סכום זה נופל משיעור הפיצוי שהיה מגיע למבוטח בגין עוגמת נפש, בהתחשב בעוגמת הנפש הרבה שנגרמה לו כתוצאה מדחיית דרישת הפיצוי שלו, אשר אילצה אותו לנהל את עסקו ללא הרכב החדש שרכש ונגנב בסמוך לאחר רכישתו, כמו גם החשד שהופנה כלפיו וכלפי עובדיו כי הם היו מעורבים במעשה". ולמרות זאת פסק 1,973 שקל בלבד כי לסכום זה בלבד "עתר המבוטח בתביעתו". למרות שניתן היה להבין מהעתירה בכתב התביעה כי המבוטח דורש עבור עוגמת הנפש 15,000 שקל ובנוסף החזר הוצאות משפט ששולמו בפועל לפי הקבלות שבידיו.
וכך, במקום להעביר מסר חד וברור לחברות הביטוח שהטחת טענות חמורות על ביצוע מעשים פליליים ללא כל ראיה, יגררו סנקציות כספיות משמעותיות, הסתפק השופט לנג בסכום פיצויים זניח. האם סכום זה יגרום לחברות הביטוח לחשוב פעמיים לפני שיטילו האשמות חמורות במבוטחים ללא כל ראיה? בוודאי שלא.