סמנכלית בסוכנות ביטוח איבדה צמיד. כלל הכתימה אותה במרמה
פסק הדין המלא
אסתריה עובדת מזה 26 שנה כסמנכ"לית בסוכנות ביטוח בחיפה. היא מכירה, מן הסתם, את מדיניות התביעות האכזרית של חברות הביטוח. אולם היא לא העלתה על דעתה, כי מדיניות זו תופעל על ידי עמיתיה לענף הביטוח גם כלפיה.
מעשה שהיה כך היה:
בתקופת הקורונה מלאו לאימה של אסתריה 85 שנה. אסתריה נטלה יום חופש מעבודתה כדי לבלות עם אימה בחיק הטבע. בבוקר יום ההולדת ענדה אסתריה צמיד רחב מזהב צהוב. היה זה צמיד שאבא שלה, עליו השלום, קנה אותו לאימה ושאימה העניקה לה אותו בטקס החינה לפני חתונתה. בענידת הצמיד, רצתה אסתריה לשמח את אימה שאהבה כל כך לראות אותו עליה. לאחר מכן, עברה דרך סוכנות הביטוח בה עבדה. כעבור שעתיים של עבודה, יצאה לאסוף את אימה ואת גיסתה ליום הבילוי.
בתום הבילוי, החזירה אסתריה את אמה וגיסתה לביתן והמשיכה לביתה. כשהגיעה הביתה, גילתה בתדהמה שהצמיד נעלם. היא חיפשה בקדחתנות ברכב, בחנייה ואף חזרה לחפשו במקום הבילוי. הצמיד שהיה שווה כ- 26 אלף שקל, נעלם כלא היה.
הצמיד היה מבוטח בחברת כלל, בביטוח "כל הסיכונים". כלל שלחה חוקר. אסתריה שיתפה עמו פעולה. מכאן ואילך הייתה משוכנעת כי כלל תשלם לה את שווי הצמיד. לתדהמתה קיבלה מכלל מכתב דחייה המאשים אותה בניסיון להוצאת כספים במרמה מכלל.
אסתריה נפגעה עד עמקי נשמתה. היא פנתה לבית משפט השלום בחיפה. המחלוקת הובאה להכרעתה של השופטת הבכירה כאמלה ג'דעון.
השופטת ג'דעון גילתה כי אין בידי נציגי כלל כל ראיה ממשית לטענת המרמה. השופטת גם דחתה מכל וכל את טענת נציגי כלל כי ממצאי החוקר שלהם מצביעים על סתירות בגרסת המבוטחת ומוכיחים את חוסר מהימנותה. כך למשל טען החוקר כי המבוטחת "סירבה לאפשר לחוקר לערוך את המפגש הראשון בביתה". אולם מתוך קלטת החקירה עלה הפוך. המבוטחת היא זו שהציעה כי החוקר יבוא אליה הביתה אולם הוא העדיף לחקור אותה במשרדי הסוכנות.
החוקר הוסיף וטען כי המבוטחת בחרה לקיים את המפגש עם החוקר מחוץ למשרדי סוכנות הביטוח ולא בתוכם. אולם במשפט התברר כי המבוטחת לא הכניסה את החוקר למשרדי הסוכנות לאור ההגבלות שהוטלו בתקופת הקורונה על מספר האנשים הנמצאים בחלל אחד.
החוקר טען עוד כי המבוטחת סירבה לבצע איכון של מכשיר הנייד שלה כדי לאמת את גירסתה לגבי נסיעותיה ביום הבילוי. המבוטחת הסבירה כי סירובה בא לאחר שהחוקר חצה קו אדום כאשר חטף מידיה בברוטליות את מכשיר הנייד שלה. השופטת התמקדה בעובדה שבסופו של דבר, נתנה המבוטחת את הסכמתה לאיכון המכשיר והאיכון אימת את גרסתה לגבי מהלך נסיעותיה ביום הבילוי.
החוקר טען כי המבוטחת מסרה לו שביום האירוע לקחה חופש ממקום עבודתה ורק לאחר שחיטט בנייד שלה, גילה שם תמונה המתעדת אותה במשרדי הסוכנות ביום האירוע. השופטת קיבלה את הסברה של המבוטחת כי מלכתחילה תכננה לקחת יום חופש מלא כדי לחגוג עם אימה, אך בסוף הגיעה למשך שעתיים לעבודה ומשם המשיכה לאסוף את אימה וגיסתה. אכן, רק לאחר שראתה את התמונה במכשיר הנייד שלה, נזכרה בכך.
השופטת גילתה אמפתיה לתחושות האישיות של תסכול, אכזבה, השפלה ופגיעה בשם הטוב, שחוותה המבוטחת מידי חברת כלל. תחושות אלה ליוו אותה לאורך כל עדותה, ציינה השופטת. מדובר במבוטחת שעובדת בסוכנות הביטוח 26 שנה. עליה פרנסתה. אין זה הגיוני כי תסכן את עבודתה עבור סכום של 26 אלף שקל. קל וחומר, הוסיפה השופטת, משהוכח כי למבוטחת לא היו תביעות במשך השנים הרבות שבהן הייתה מבוטחת בכלל, למעט תביעה בגין שבר במקלחון.
בסופו של יום, פסקה השופטת ג'דעון לטובת המבוטח והורתה לכלל כי תשלם לה את שווי התכשיט בצירוף הוצאות משפט בסך 9,000 שקל.
המקרה של אסתריה, משקף תופעה מזעזעת הפוגעת בעשרות אלפי מבוטחים על לא עוול בכפם. חברות הביטוח מתייחסות לכל מבוטח המבקש לממש את זכויותיו כאל חשוד מיידי במרמה. בכך הן מתעלמות מדבריה של שופטת בית המשפט העליון בדימוס, עדנה ארבל: "רוב המבוטחים הם שומרי חוק, ואינם מעורבים במרמות ביטוח. לפיכך, יש טעם לפגם בעיניי שבכל מקרה בו מבוטח פונה למבטח ודורש את התגמולים עם קרות מקרה הביטוח, ירחף מעל ראשו צל של חשד כי הוא עצמו ביים את מקרה הביטוח."
עבור אסתריה, הפגיעה של טענת המרמה הייתה כפולה ומכופלת: לא רק סירוב חברת הביטוח לשלם על תכשיט בעל ערך כספי ורגשי, אלא פגיעה אנושה בשמה הטוב ובמוניטין המקצועי שבנתה במשך 26 שנות עבודה בענף הביטוח.
גם הניצחון בבית המשפט, בסוף הליך ארוך ומשפיל, לא יכול למחוק את תחושת העלבון והפגיעה. חבל שהשופטת כאמלה ג'דעון, נמנעה מלהטיל על כלל פיצויים לדוגמא ולפחות פיצויים על עוגמת נפש.