בית המשפט להכשרה: "טיפשות אינה עילה לשלילת תגמולי ביטוח"

שי נסע במכוניתו בשעת לילה מאוחרת. לפתע התפרץ למסלולו רוכב אופנוע. כדי למנוע פגיעה ברוכב, הסיט שי את רכבו לשול הדרך ופגע ברכב חונה. שי הודיע על התאונה להכשרה, חברת ביטוח הרכב המקיף שלו. זו שלחה אליו חוקרת פרטית. לשאלת החוקרת אם יש לו תמונות מהתאונה, השיב: "לא. לא צילמתי כלום".

בדוח החקירה שלה רשמה החוקרת כי היא לא הצליחה ליצור קשר עם בעל הרכב שחנה. לפיכך לא ניתן היה לאמת את גרסת המבוטח. אולם, הוסיפה החוקרת, "יתכן כי מדובר בתאונה אמתית שהתרחשה בנסיבות עליהן דיווח המבוטח". מסלקי התביעות בהכשרה הבינו כי אין בדוח החקירה כל בסיס לסרב לשלם למבוטח את המגיע לו. אף על פי כן דחו את תביעתו תוך שהם מציגים בפניו מצג שווא כי דוח החקירה מעלה "חששות כבדים" בנכונות גרסתו.

שי הגיש תביעה לבית משפט השלום בחיפה. תביעתו הונחה על שולחן השופטת עינב נהרי סנדלר. בבית המשפט הגדילו נציגי הכשרה לעשות והאשימו את המבוטח במסירת "עובדות כוזבות בכוונת מרמה". אולי בינתיים החוקרת העבירה אליהם ראיות המבססות כוונת מרמה? לא. אך כמו במקרים רבים, הם קיוו לכך שבעדותו יסתבך המבוטח בשקר לא רלבנטי ושהשופטת עינב נהרי סנדלר היא מזן השופטים שלגישתם גם שקר שאינו רלבנטי פוטר את חברת הביטוח מתשלום. למרבה הצער יש שופטים כאלה. נביא שתי דוגמאות. במקרה אחד, המבוטחת התנגשה ברכב אחר אך מחשש לתגובת בעלה, דיווחה לחברת הביטוח כי מצאה את רכבה פגוע בחניה. השקר לא השפיע על זכאותה, אך חברת הביטוח סירבה לשלם בטענה שהמבוטחת רמאית. במקרה שני, רכבו של המבוטח היה מעורב בתאונה בעת שנהג בו אחיו. בתחילה מסר המבוטח למוקדן חברת הביטוח כי הוא עצמו נהג ברכב. אך בהמשך, כשהבין כי הביטוח מכסה גם נהיגת אחיו, תיקן את דבריו והודה שאחיו נהג. למרות שלפי הפוליסה היה כיסוי גם לאח, החברה דחתה את התביעה בטענה שהמבוטח מסר לה מידע כוזב.

במקרים אלה וברבים אחרים, למרות שהשקרים לא נגעו ישירות למקרה הביטוח, השופטים שישבו בדין קיבלו את עמדת חברות הביטוח ודחו את תביעות המבוטחים. האם השופטת עינב נהרי סנדלר, משתייכת לזן שופטים אלה? מיד נראה.

במהלך עדותו שלף שי תמונות שצולמו על ידו בזמן אמת, של כלי הרכב המעורבים בתאונה. נציגי הכשרה זיהו מיד כי שי נפל בידיהם כפרי בשל, שהרי לחוקרת הביטוח מסר כי לא צילם את זירת התאונה. כשנשאל מדוע שיקר לחוקרת הביטוח הסביר שי כי הוא והחוקרת מכירים מילדות. היא שאלה אותו שאלות אישיות והוא שיתף אותה בעובדות שאפילו משפחתו לא יודעת. לכן, כששאלה האם בידיו תמונות, הוא החליט שלא להציגן בפניה.

ההסבר של שי לא הניח את דעתה של השופטת נהרי סנדלר. היא פסקה נגד המבוטח בנימוק שפעל "בכוונת מרמה".

שי ערער לבית המשפט המחוזי וערעורו הגיע לשולחנו של השופט יצחק כהן.

"רחוק אני מלהעניק למבוטח ציון לשבח על התנהלותו ועל אמינותו", כתב השופט כהן, "הרי ברור כי לפחות פעם אחת לא אמר אמת". אך הסתרת התמונות לא נעשתה כדי לגרום לחברת הביטוח לשלם עבור תאונה שלא אירעה, קבע השופט. אכן, המבוטח לא נהג בחוכמה כשהכחיש את עצם קיומן של התמונות. אולם "טיפשות אינה עילה לשלילת תגמולי הביטוח", כלשון השופט.

השופט כהן לא חסך את שבטו מחברת הביטוח. "מי שהחליט לדחות את תביעת המבוטח", כתב, "זקוק באופן דחוף לקורס בהבנת הנקרא". החוקרת קבעה בדוח החקירה כי "יתכן ומדובר בתאונה אמתית". הא ותו לא. על כן, המשיך השופט, לא ברור כיצד מי שרשם את מכתב הדחייה כתב כי "ממצאי דו"ח החקירה העלו חששות כבדים בדבר גרסת המעורבים בתאונה".

בסופו של יום, פסק השופט יצחק כהן, לטובת המבוטח. אולם הוא לא הטיל על חברת הביטוח כל סנקציה על שנקטה בשיטה של דחיית תביעה מוצדקת מתוך תקווה שבמהלך המשפט ייתפס המבוטח בשקר שולי לא רלבנטי. בכך, מבלי משים, עודד השופט את חברת הביטוח להמשיך ולנקוט בשיטה הנלוזה. שהרי אין לה מה להפסיד. אם ייתפס המבוטח בשקר, או אף באי דיוק שולי ביותר, הוא יעורר את חשדם של שופטים מסוימים אשר לא יהססו לאפשר לחברת הביטוח לנצל את טיפשות המבוטח כדי לחמוק מתשלום. אם לא ייתפס בשקר, תשלם את הפיצוי שבלאו הכי היה עליה לשלם למבוטח. שיטה זו גם תורמת רבות לעומס על בתי המשפט, פוגעת במתדיינים אחרים הממתינים לקבל את יומם בבית המשפט וגם באמון הציבור במערכת המשפט. חבל.