המבוטחת שיקרה למרות שלפי האמת תביעתה מוצדקת. האם שקר שולל צדק?
פסק הדין המלא
סיון יצאה מחניה תוך כדי נסיעה לאחור. במושב האחורי ישב בנה בן השלוש כשהוא רתום לכיסא בטיחות. הילד החל לבכות, דעתה של סיון הוסחה והיא פגעה ברכב אחר.
הרכב בו נהגה סיון היה בבעלות חברה המעסיקה של בעלה. הוא בוטח בביטוח מקיף בחברת איילון. חוקר מטעם איילון יצר קשר עם סיון והיא מסרה לו שהיא זו שנהגה ברכב. אך לאחר שיחה זו, התברר לה שהחברה בה עובד הבעל, נושאת בהשתתפות העצמית רק כאשר עובדיה נוהגים ברכב. סיון פנתה אל החוקר וביקשה לתקן את גרסתה הראשונית. הפעם מסרה לו שבעלה נהג ברכב.
וכאן התחיל הפיתול המשפטי. מסלקי התביעות באיילון חקרו וגילו כי בעת התאונה, היה הבעל מצוי בשלילת רישיון. הם קפצו על המציאה ודחו את תביעתה של סיון בטענה שהביטוח אינו תקף כי לבעל, שלפי גרסתה השנייה נהג ברכב, לא היה רישיון תקף.
סיון פנתה לבית משפט השלום בתל אביב. שם, בפני השופט אבי שליו, הודתה סיון כי שיקרה לחוקר כאשר מסרה לו שבעלה נהג ברכב. זאת עשתה מאחר וחששה שאם תאמר את האמת, המעסיקה של בעלה לא תסכים לשאת בהשתתפות העצמית.
השופט שליו התרשם מ"מהימנות סיון בחקירתה. חרף השקר שמסרה לחוקר הביטוח הכתה סיון על חטא נוכח הנסיבות שבעטיין נגרמה כל המחלוקת עם חברת הביטוח". כך כלשונו.
גם יתר העדויות והראיות במשפט הובילו את השופט שליו למסקנה כי אכן סיון היא זו שנהגה ברכב. נהג הרכב שסיון פגעה בו אישר כי סיון היא זו שיצאה מתא הנהג לאחר התאונה והחליפה עמו פרטים וכי הבעל כלל לא נכח ברכב בעת התאונה. עדות זו נתמכה בהקלטת השיחה שהשניים קיימו מיד לאחר התאונה, בהודעת וואטסאפ ששלחה סיון לבעלה במועד התאונה ובעדות הבעל עצמו.
נציגי איילון המשיכו להתעקש לא לשלם. הפעם טענו כי יש לפטור את חברת הביטוח מכל תשלום על בסיס חזקה חלוטה הקיימת לכאורה במשפט הביטוח, היא חזקת השקר. לפי חזקה זו, כך לטענתם, סיון נתפסה בשקר שמסרה לחוקר הביטוח. לכן יש לדחות את תביעתה אפילו כל העדויות במשפט מוכיחות את צדקת תביעתה. זאת כעונש על השקר ולמען "יראו וייראו" מבוטחים אחרים.
השופט שליו דחה טענה זו וחייב את איילון לשלם את תגמולי הביטוח: "בנסיבות האמורות, סבורני שאין מקום לזקוף את חזקת השקר כנגד סיון, שוכנעתי כי סיון היא שנהגה ברכב בזמן האירוע ומכך, קיים כיסוי ביטוחי מאת חברת הביטוח לאירוע".
נציגי איילון הגישו ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב. הערעור הונח על שולחנה של השופטת אביגיל כהן. לפני שאביא את פסק דינה של השופטת כהן אבהיר בקליפת אגוז מהי חזקה חלוטה ומדוע חזקת השקר אינה חזקה חלוטה.
בעולם המשפט, חזקה חלוטה היא הנחה עובדתית שאינה ניתנת לסתירה גם אם במציאות קיימות ראיות שעשויות לסתור את ההנחה. חברות הביטוח מנסות לשכנע את שופטינו שוב ושוב, כי חזקה חלוטה היא שמבוטח הנתפס בדבר שקר, אפילו בפרט לא רלבנטי או שולי, אינו זכאי לתגמולי ביטוח אפילו כל שאר הראיות מוכיחות כי תביעתו צודקת. אלא שהחוק הישראלי וגם בתי המשפט לא אמצו גישה דרקונית שכזו. כשם שאין כל חוק או פסיקה הקובעים שאם חברת ביטוח נתפסת על דבר שקר, יש לפסוק נגדה, גם אם כל העדויות מראות שהגנתה מבוססת ועליה לזכות.
גם נשיא בית המשפט העליון, השופט יצחק עמית, קבע כי החלת חזקת השקר כחזקה חלוטה, כדרישת חברות הביטוח, מנוגדת לכלל הראייתי במשפט העברי של פלגינן דיבורא: לבית המשפט יש את הסמכות ושיקול הדעת לפצל בין חלקי העדות ולפסוק על פי חלקי האמת. אכן, הבהיר הנשיא יצחק עמית, רצוי כי השקרנים ישלמו מחיר על שקריהם, למשל בדרך של פסיקת הוצאות מופחתת, "אך אין להרחיק מכאן ועד לדחיית התביעה בשל חזקת שקר".
נחזור אל השופטת אביגיל כהן בערעור של איילון נגד פסיקת השופט שליו. קביעתו של השופט שליו כי סיון לא פעלה מתוך כוונה לרמות את איילון, ציינה השופטת כהן, מבוססת על העדויות והראיות שהובאו בפניו. המניע לשינוי גרסתה היה חשש כלכלי מתשלום השתתפות עצמית, ולא כוונה להשיג תגמולי ביטוח שלא כדין. לכן בצדק קבע השופט שליו, כי אין להחיל את חזקת השקר. זאת למרות שמסרה הודעה לא נכונה. פסיקת השופט שליו, הוסיפה השופטת כהן, מתיישבת עם הפסיקה המנחה בדבר הזהירות הרבה והסטנדרט הגבוה של ההוכחות הנדרשות לביסוס טענת מרמה. זאת לאור הטלת סטיגמה של ביצוע עבירה פלילית הכרוכה בקביעה כזו, ולאור תוצאותיה הקשות של שלילת תגמולי ביטוח.
פסקי הדין של השופט שליו והשופטת כהן מהווים תזכורת לחברות הביטוח ולבתי המשפט: לא כל שקר מבסס כוונת מרמה. על חברות הביטוח ובתי המשפט לבחון את מכלול הראיות, את נסיבות השקר, ואת הכוונה שמאחוריו.
כאן אבקש ברשותכם להוסיף נימוק נוסף שהועלה לאחרונה בפרשת נעים, נגד הפעלת חזקת השקר על ידי השופט יחיאל כשר מבית המשפט העליון: הקורבן של חזקת השקר הוא האמת. שהרי חברת הביטוח נאחזת בחזקת השקר כדי לשלול מהמבוטח את תגמולי הביטוח, למרות שלפי האמת הוא זכאי להם. בשורה התחתונה, יוצא מתחת ידי השופט פסק דין המנוגד לאמת: פסק הדין שולל מהמבוטח את זכויותיו, למרות שלפי האמת הוא זכאי להן.