הראל: בביטוח נזקי מים, אני רק מתווכת, ללא אחריות. האמנם?

יום אחד הבחין אהרון בכתמי רטיבות בקיר חדר המזווה שבביתו. הקיר התנפח ומים החלו לטפטף. אהרון פנה לחברת ביטוח הדירה שלו שירביט ודיווח לה על הנזילה. אהרון ציפה כי יישלח אליו שרברב מקצועי שיתקן תיכף ומיד את הטעון תיקון. הוא לא שיער שבאותו רגע התחיל מסע מייגע וארוך, ביקורים חוזרים ונשנים של שרברבים המבצעים תיקונים לא מועילים ואפילו מזיקים, שיחמירו את הנזק. אהרון גם לא העלה על דעתו שמסע הייסורים שלו יימשך גם על פני חמש שנות התדיינות משפטית וכי גם חברת הראל, שרכשה בינתיים את פעילותה של שירביט, תמשיך ותפקיר אותו, כלשון השופטת שישבה בדין.

עוד גילה אהרון כי בתחום ביטוח סיכוני המים, הראל גובה פרמיות, אך לפי גישתה היא מתווכת בלבד בין המבוטחים לבין גוף חיצוני שגם הוא רואה עצמו רק מתווך בין המבוטח לשרברב. הראל והגוף החיצוני גוזרים קופונים שמנים מהפרמיות של המבוטחים, השרברב זוכה לתמורה מעליבה והמבוטח, האחרון בשרשרת המזון, נותר מול שוקת שבורה.

בקיצור, חברת הביטוח הפנתה את אהרון לחברה בשם "נץ ניהול תביעות נזקי מים". זו שלחה אליו שרברבים, שאף אחד מהם לא הצליח לאתר את מקור הנזילה בביתו. בינתיים רק ביצעו פעולות מיותרות ומזיקות. כך לדוגמא, התקינו שרוול לצינור וגרמו לסתימת צינור אוויר שרק החמירה את המצב.

רק לאחר שלושה חודשים וחצי, הואילה נץ להזמין חברה מומחית לאיתור נזילות. נציג החברה הצליח, בשני ביקורים, לאתר את מקור הנזילה.

המים הפסיקו לטפטף, אבל התנהלותן הרשלנית של חברת הביטוח, נץ ובעלי המקצוע מטעמן הותירה את אהרון עם נזקים שעלות תיקונם עלה על 80 אלף שקל. חברת הביטוח שלחה אל אהרון המחאה על סך 15 אלף שקל וקיוותה כי הוא יסתפק בסכום זה. אולם אהרון לא ויתר. הוא פנה לבית משפט השלום בהרצליה. שם תבע בנוסף להפרש עלות התיקונים (65 אלף שקל) גם פיצויים על עוגמת הנפש שנגרמה למשפחתו בתקופת המגורים הממושכת בבית עם רטיבות קשה והרס בעקבות הפעולות החובבניות שבוצעו עד לאיתור הנזילה.

הראל, שרכשה בינתיים את שירביט כאמור, טענה בבית המשפט כי אין לה כל אחריות למחדלי השרברבים של נץ. תפקידה מסתכם בתיאום בלבד בין המבוטח לבין חברת נץ. השופטת הדסה אסיף דחתה מכל וכל את הטענה. השופטת קבעה כי לחברות הביטוח יש אחריות מלאה על כל פעולה שנעשית בבית המבוטח מטעמן, לרבות קבלני משנה, מתווכים ובעלי מקצוע חיצוניים.

השופטת אסיף הוסיפה וקבעה כי הראל חייבת לפצות את המבוטח גם עבור עוגמת הנפש והפסד ימי העבודה שנגרמו לו: "העבודות לאיתור הנזק נפרשו על פני חמישה חודשים (!), שבמהלכם ביקרו בעלי מקצוע בביתו של התובע 27 פעמים. כל ביקור נמשך בממוצע כ- 3 שעות. כל ביקור של בעל מקצוע פגע בשגרת המשפחה, גרם לעגמת נפש ולאובדן שעות עבודה לא מועטות. התנהלות חברת הביטוח ונץ הביאה להשבתת חלקים מבית המבוטח, לצורך בריקון דליי מים שנצברו במזווה במשך תקופה ממושכת, השבתת חדר האמבטיה ששירת 4 נפשות לרבות תינוקת ואשר כלל את האמבטיה היחידה בבית, קושי להשתמש במכונת הכביסה ובאזור תליית הכביסה בשל שבירת הרצפה וחציבה בקיר, הלכלוך והטרחה שכל ביקור של בעל מקצוע יוצר בבית. המבוטח כינה את תנאי המגורים בתקופה הזו כ'אתר בנייה', ועדותו בעניין האופן שבו הושאר הבית לאחר כל ביקור לא נסתרה. לאור האמור, אני פוסקת לתובע סך של 20,000 ₪ בגין ראש נזק זה".

השופטת אסיף קבעה גם כי יש להפעיל כנגד הראל את הסנקציה של "ריבית מיוחדת" שחוק חוזה הביטוח מאפשר להטיל על חברת ביטוח שלא שילמה את תגמולי הביטוח שלא היו שנויים במחלוקת בתום לב. אולם משום מה, השופטת הסתפקה בריבית מיוחדת של פי שניים מהריבית החוקית בעוד שהחוק מאפשר להשית על חברת הביטוח ריבית של עד פי 20 מהריבית החוקית. בכך נמנע מסר הרתעתי לכל חברות הביטוח שלא להתנער מאחריותן למעשי או למחדלי גופים ובעלי מקצוע העוסקים בשמן בסילוק תביעות המבוטחים.

כך או כך, פסק הדין של השופטת אסיף מהדהד היטב. הוא מלמד את חברות הביטוח כי אחריותן לא ניתנת להעברה. גם כאשר הן מעבירות את הטיפול בתביעה לגוף חיצוני, האחריות כלפי המבוטח נותרת בידי חברות הביטוח. המבוטח, ששילם מדי חודש פרמיה לא מבוטלת, זכאי לשירות מקצועי, יעיל ומהיר. הוא לא אמור ולא צריך להתווכח עם קבלני משנה. מבחינתו, חברת ביטוח היא האחראית לטיפול בתביעתו והיא אמונה על מתן מענה הוגן, ראוי, בזמן ועל טיפול מקצועי בתביעתו.