העליון: כספי ביטוח חיים ופנסיה של אדם שנפטר, שייכים אך ורק למוטבים הרשומים

רובנו מפרישים מידי חודש בחודשו, קרוב ל- 20 אחוז ולעיתים יותר מפרי עמלנו, לביטוחי חיים, לקופות גמל או לקרנות פנסיה. אנו עושים זאת, בין השאר, כדי להבטיח את עתיד היקרים לליבנו לאחר הסתלקותנו מהעולם. אולם האם באמת מובטח לנו כי רצוננו יקוים בבוא היום?

בחוקים העוסקים בתחומי הביטחון הסוציאלי, התשובה לכך פשוטה: הכסף חייב לעבור למוטבים שנקבעו על ידי המבוטח או שנקבעו מראש בתקנון קרן הפנסיה (בדרך כלל בן או בת הזוג והילדים עד גיל מסוים). והנה, למרות הוראות החוק הברורות בפשטותן, יש שופטים הסבורים כי ראוי שהכספים יעברו למוטבים אחרים מאלה שהמנוח קבע ואפילו לנושי המנוח.

כך קרה גם במקרה של משה. לפני מותו, נקלע משה לקשיים כלכליים והוגדר כחדל פירעון. סך כל חובותיו עלה על שווי נכסיו. נושי המנוח גילו שיש לו קרן פנסיה. הם פנו לבית המשפט המחוזי בבאר שבע וביקשו כי כספי הפנסיה ישמשו לכיסוי חובותיו. השופטת פאני גילת כהן קיבלה את בקשתם. חברת הביטוח מנורה, מנהלת קרן הפנסיה, התייצבה לצד המוטבים והגישה ערעור לבית המשפט העליון.

השופט עופר גרוסקופף ציין כי הגיע הזמן לקבוע הלכה מחייבת ברורה וחדה בסוגיה זו שתחול על כל סוגי הכספים שמהווים חלק מהחיסכון הפנסיוני של אדם. זאת בין אם מדובר בביטוח חיים, בכספי תגמולים, בכספי פיצויים, בקרן פנסיה, או בקופת גמל.

אכן, הודה השופט גרוסקופף, כאשר נפטר אדם ומותיר אחריו עזבון עם נכסים, הנושים רשאים לגבות את הכספים שהמנוח היה חייב להם מתוך נכסי העיזבון. אולם חוק הירושה קובע מפורשות כי אין לנושים כל יכולת לגבות את חובם מתוך כספי ביטוח, קופת גמל או קרן פנסיה המשולמים בעקבות מוות. כספים אלה שייכים אך ורק למוטבים שקבע המנוח או שנקבעט בתקנון קרן הפנסיה.

השופט עופר גרוסקופף הגיע לתוצאה דומה גם מכיוון אחר. כאשר פותח אדם חשבון בקרן פנסיה, בקופת גמל או בקופת ביטוח, הוא קובע בחוזה ההתקשרות מוטב הזכאי לקבלת הכספים במותו. הלכה למעשה, מדובר בחוזה לטובת צד שלישי, המקנה זכות חוזית עצמאית לצד השלישי לדרוש את קיום החוזה ולתבוע את טובת ההנאה המגיעה לו על פיו, אף שאינו צד לו ואינו נוטל חלק ביצירתו. זכותו של המוטב היא לפיכך זכות ישירה ועצמאית המשוריינת עם מות המבוטח והיא מפקיעה את יכולת הצדדים לשנותה או לבטלה ללא הסכמת המוטב. לכן גם מסיבה זו נושי המבוטח אינם זכאים לעקל או לגבות מתוך כספי הפנסיה או הביטוח את חובות המבוטח כלפיהם משום שבעת מותו, כספי הפנסיה או הביטוח עוברים באופן עצמאי וישיר למוטב.

תוצאה זו, מוסיף השופט, עולה בקנה אחד גם עם שיקול היעילות. קביעת כלל אחר תטיל על גופי הביטוח עלויות אדמיניסטרטיביות, ואינה עולה בקנה אחד עם השאיפה לאפשר את העברת כספי הביטוח, הגמל והפנסיה לנהנים באופן יעיל ומהיר.

יש לקוות כי פסק הדין של השופט גרוסקופף יעצור את האנדרלמוסיה המשפטית ששררה בשנים האחרונות במהלכן שופטים שונים קבעו מסקנות הפוכות, למרות שהוראות החוק היו פשוטות וברורות. חלקם שרתו את המטרה "למקסם" את קופת הנושים, גם אם המשמעות היתה מחיקת שארית הביטחון הסוציאלי של יקירי המבוטח.

ולקוראים טיפ מעשי: חשוב לוודא כי המוטבים שלכם יהיו רשומים בצורה ברורה, עם פרטי זיהוי מדויקים.