עיניים לו ולא יראה?

חנות הבגדים הותיקה מונסניור הפכה משך 30 שנה למותג בחיפה, כחנות אופנה איכותית לגבר.

ביום פוקדים אותה בני מצווה נרגשים, חתנים המצפים בכיליון עיניים לליל הכלולות, אברכים המתפנים לשעה מלימוד תורה, שחקני כדורגל, כוכבי על ושאר מיני ידוענים.

באחד הלילות פקדו את החנות אלמונים, שהריחו את הביקוש למותגי יוקרה.

האלמונים הסתלקו מהחנות עם שלל רב, מבלי לשלם. אולי הם רצו לשלם, אבל באותן שעות לא היה בחנות מי שיגבה תשלום.

חברת הביטוח הפניקס, שביטחה את החנות, לא חלקה על קרות מקרה הביטוח ועל היותו מכוסה בפוליסת הביטוח. גם לא על היקף הגניבה, שהוערך על ידי שמאי הפניקס בכ- 300,000 ש"ח.

הפניקס סירבה לשלם את תגמולי הביטוח בטענה שבעלי מונסניור לא הקפידו לקיים את תנאי המיגון הרשומים בפוליסה.

היה עליכם להקפיד ולמגן את חלונות הראוה בתריס סורג מתקפל, נזפו נציגי הפניקס במבוטחים. תריס כזה נועד להגן מפני ניפוץ חלונות הראוה, כך הסבירו לבעלי מונסניור ודחו את תביעתם.

לבעלי החנות לא נותר אלא לפנות לעזרת בית משפט השלום בתל אביב.

במשפט שהתנהל בפני השופט צבי כספי, התברר כי החנות עברה שיפוץ והרחבה.

במסגרת השיפוץ, החליפה מונסניור את הסורג המתקפל ובמקומו התקינה על גבי חלונות הראוה ציפוי מגן הקרוי "אל סורג", המגן אף הוא על חלונות הראווה מפני ניפוץ.

כן התברר כי מונסניור הודיעה להפניקס על עבודות השיפוץ.

מטעם הפניקס אף נשלח סוקר, מחברת בת של הפניקס בשם סורדם, אשר ביקר בחנות שלוש פעמים לפני הפריצה.

מוזר ככל שהדבר יראה, כיצד במהלך שלושה ביקורים בחנות העוברת שיפוץ נרחב, כותב השופט כספי, אין במסמכי הסוקר כל ביטוי להחלפת הסורג המתקפל בציפוי המגן.

"לא סביר שעניין זה נעלם מעיני הסוקר בשלושת ביקוריו במקום", מוסיף השופט כספי.

השופט גם קובע כי ניסוח דרישות המיגון בפוליסה היה לקוי והפניקס לא מילאה אחר חובתה להבליט את תנאי המיגון, להסבירם למבוטח ולוודא שהם ידועים לו.

מאופן ניסוח הפוליסה, מוסיף השופט כספי וקובע, ניתן להבין שאין צורך עוד בסורג המתקפל והמיגון המקובל לחלונות הראווה הוא מיגון הציפוי, זה שהותקן בחנות מונסניור.

לפיכך קובע השופט כספי על הפניקס לשלם למונסניור את נזקי הפריצה במלואם בתוספת הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד.