ביטוח אשראי? דחיית מועד התשלום ללקוח תסכן את הכיסוי הביטוחי

במהלך האינתיפאדה הראשונה, נעצרה הספקת הטחינה מהשטחים לישראל. כדי להתגבר על המחסור, החלה חברת הנסיך לייצר טחינה בישראל. ייצור הטחינה נמשך על פני למעלה מ- 30 שנה. את חומר הגלם לייצור הטחינה, השומשום, רכשה חברת הנסיך מאגודה שיתופית חקלאית בשם טריסן.

לפני 3 שנים, נקלעה חברת הנסיך לחובות כבדים, מונו לה כונסי נכסים והיא נמכרה, תוך שהיא מותירה לטריסן הפסד של 12 מיליון שקל לערך.

למזלה של טריסן, היא רכשה מבעוד מועד, פוליסת ביטוח אשראי בחברת הביטוח בססח החברה הישראלית לביטוח אשראי. הפוליסה נועדה לכסות הפסדים כתוצאה מאובדן היכולת לגבות חובות עבור מוצרים שנמכרו באשראי, בדיוק אותם הפסדים שנגרמו לטריסן. אולם בססח שילמה לטריסן רק 4.1 מיליון שקל. את יתרת ההפסד בסך 7.9 מיליון שקל תבעה טריסן בבית המשפט המחוזי מרכז- לוד. המחלוקת בין הצדדים הובאה בפני השופט יעקב שפסר.

בפתח פסק דינו, דחה השופט שפסר מכל וכל את טענת בססח כי טריסן הכפילה בכוונת מרמה את החוב של הנסיך כלפיה מתוך תקווה מופרכת, כלשונו, שבכך תוכל להשלים מכירה במיליוני שקלים על חשבונה של חברת הביטוח. טענה זו סותרת, לדעת השופט, את ההיגיון העסקי והאינטרס המסחרי של טריסן המאבדת אוטומטית 15% מערך הסחורה ששיווקה בגין ההשתתפות העצמית המשולמת מכיסה.

אכן, קבע השופט, טריסן נענתה לבקשות הנסיך לדחיית מועדי פירעון תשלום והמשיכה לספק לה סחורה למרות המחאות שלא נפרעו. אולם, בקשות אלה הן תופעה מוכרת ורגילה. חלק מהתנהלות מסחרית שוטפת בין שתי חברות מסחריות. מנהלת מחלקת התביעות בחברת הביטוח הודתה שהדבר נהוג גם ביחסים בין בססח ללקוחותיה, כמעט מידי יום. לא כל בקשה לדחיית מועד פירעון חוב מלמדת על משבר תזרימי חריף, או על לקוח הנמצא על סף חדלות פירעון. לעיתים אכן מדובר בקושי תזרימי נקודתי. לפיכך, יש לבחון כל דחיית תשלום כזאת לגופה, בהתאם לנסיבותיה.

על פי גישה זו, פנה השופט שפסר לבדוק את נסיבות דחיית התשלומים בשלושה מועדי משלוחים, שאת החוב בגינם סירבה בססח לכסות. נסיבות אלה יש לבדוק לאור הוראות הפוליסה, הנחיות חברת הביטוח וחוק חוזה הביטוח.

בהתאם לפוליסה, מציין השופט, אסור היה לטריסן להיענות לבקשת לקוחות לדחות מועדי תשלום ביותר מ- 180 יום ללא אישור מראש מאת המבטחת. טריסן הפרה איסור זה בשני מועדים. במועד הראשון, שביחס אליו נוצר חוב של 1.4 מיליון שקל, נתנה טריסן לחברת הנסיך ארכה של 10 ימים. במועד השני, שבגינו נוצר חוב של 4 מיליון שקל, ארכה של 30 יום. כמו כן במועד שלישי, שבגינו נוצר חוב של 2.5 מיליון שקל, הפרה טריסן את הנחית חברת הביטוח להפסיק לבצע משלוחים לחברת הנסיך.

אומנם, הודה השופט, טריסן חרגה במתן ארכה מעל 180 יום מבלי לקבל את אישור המבטחת. אך לפי חוק חוזה הביטוח, אין מדובר בהפרה הפוטרת את המבטחת מתשלום. האיסור לתת ארכת פירעון מטרתו הייתה למנוע את חשיפת חברת הביטוח להחמרת הסיכון הביטוחי. אלא שלפי חוק חוזה הביטוח והלכת בית המשפט העליון בפרשת סלוצקי, לא די בכך שהמבוטח הפר איסור בפוליסה או בחוק. כדי לזכות בפטור מתשלום, על חברת הביטוח להוכיח כי המבוטח דחה את פירעון החוב בכוונת מרמה וגם להוכיח כי דחיית התשלום היא שגרמה לכך שהמבוטח לא יוכל לגבות את חובו. כאן מדובר היה בארכה קצרה יחסית שלא השפיעה על יכולת הגבייה. החריגה ללא אישור המבטחת גם לא נעשתה מתוך כוונת מרמה אלא על רקע יחסי מסחר ארוכים ובמקביל חלק מהתשלומים שמועדם נדחה כן נפרעו בזמן. מעדותם של מנכ"לי טריסן, הנסיך ומומחה לשיקום חברות, התרשם השופט כי הם אכן האמינו שהנסיך תעלה על דרך המלך ותחזיר את חובותיה, וכי היא אינה נמצאת במצב של חדלות פירעון.

חשוב גם לציין: בזמן אמת, כשבססח ידעה על הדחיות, היא לא ביטלה את הפוליסה. להיפך, היא האריכה את הפוליסה והגדילה את מסגרת האשראי. אם כך, איך תוכל לטעון בדיעבד שמדובר בסיכון שאינו מבוטח בפוליסה?

שונה המצב לגבי המועד השלישי, קבע השופט שפסר. במועד זה כבר היה ברור שחברת הנסיך שקועה בחובות כבדים. היא קיימה פגישות לשיקום, הוצגו נתונים קשים על מצבה ואף בססח עצמה הבהירה לטריסן כי אין לספק סחורה נוספת לחברת הנסיך. על אף זאת, בניגוד להוראת חברת הביטוח, סיפקה טריסן סחורה לחברת הנסיך ביותר מ-2.5 מיליון שקלים. כאן, קבע השופט, מדובר בפעולה אקטיבית מצד טריסן שהובילה להחמרת הסיכון על כתפי המבטחת.

בסופו של פסק דין, חייב השופט יעקב שפס את בססח לשלם לחברת טריסן סכום של 5.4 מיליון שקל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ודחה את תביעתה בכל הנוגע לחוב שנוצר במועד השלישי, של 2.5 מיליון שקל.

במאמר מוסגר יצוין כי דחיית התביעה בכל הנוגע לחוב שנוצר במועד השלישי, מעלה שאלה קשה. היא נותנת לחברת הביטוח את הכוח להורות למבוטח להפסיק לספק סחורה ובכך למוטט את הלקוח שנקלע לקשיים. זאת למרות שבמקרים רבים, גופים מסחריים נקלעים לקשיים ויוצאים מהם בין השאר בגלל נאמנות לקוחות שמאמינים בהם וממשיכים לספק להם סחורה. בכך ביטוח האשראי, גם בהיבט של טובת הציבור, מחטיא את מטרתו.