ביטוח ישיר טענה מרמה, השופט לא ידע להכריע ופסק למבוטח רק חצי

רכבה של ניצפת ניזוק כליל בתאונת דרכים. מבטחת הרכב בביטוח מקיף, ביטוח ישיר, שלחה אליה חוקר. ניצפת מסרה לחוקר כי התאונה ארעה בעת שהיא נהגה ברכב. מאחור ישב בנה ומימינה חברתו של הבן. לפתע קפץ חתול על הרכב. היא חששה לדרוס אותו, סטתה לצד הדרך ופגעה בשני רכבים חונים.

ניצפת הייתה משוכנעת כי תקבל את כספי הביטוח. במקום תשלום, נדהמה לקבל מביטוח ישיר מכתב דחייה. במכתב האשימה אותה ביטוח ישיר כי מסרה לחוקר גרסה שקרית, מתוך כוונת מרמה. לא ניצפת נהגה ברכב, אלא הבן, טענה, והבן לא כלול ברשימת הנהגים המורשים בפוליסה.

ניצפת החליטה להילחם בהאשמות החמורות ופנתה לבית משפט השלום באילת. השופט סמי ישראל, הבחין מיד כי ממצאי החוקר אינם מביאים למסקנה של מרמה.

הממצא הראשון היה שהמבוטחת סירבה לחשוף בפני החוקר את תוכן הטלפון החכם שלה. אלא שסירוב זה לא נעשה כדי להסתיר ראיות מביטוח ישיר אלא משום שהיו בו סרטונים והתכתבויות שהיו עלולים לפגוע בצנעת הפרט של ילדיה. בכל מקרה, המבוטחת הסכימה לאיכון הנייד החכם שלה והעבירה את פלט השיחות שנעשו בו לביטוח ישיר וגם בהם לא נמצאה ראיה לכך שהבן נהג ברכב.

הממצא השני היה כרטיס הזיכרון של מצלמת הרכב. הכרטיס הכיל 58 ג'יגה ולא 64 ג'יגה כמובטח על ידי היצרן. אלא שממצא זה לא העיד על כך שהמבוטחת מחקה חלק מתוכן כרטיס הזיכרון. מדובר בפער שכיח הנובע מהבדלי חישוב יחידות המדידה בין יצרן הכרטיס לבין מערכות ההפעלה במחשבים.

אפילו החוקר של ביטוח ישיר הודה כי הוא "לא יודע מה באמת קרה", כי אין לו "מעקב בזמן אמת" והוא הרבה להשתמש בביטוי "יותר סביר". כל אלה, קבע השופט סמי ישראל, מטילים ספק בקביעה הנחרצת של ביטוח ישיר כי הבן נהג ברכב.

על פי דיני הביטוח ופסיקת בתי המשפט, היה השופט סמי ישראל חייב לפסוק למבוטחת את מלוא תגמולי הביטוח. אלא שכאן עשה השופט תפנית מדאיגה. אולי בהשפעת נציג ביטוח ישיר שחשף בפניו כי המבוטחת סרבה ללכת לבדיקת פוליגרף. נראה כי ההצעה מצאה חן בעיני השופט וגם הוא ניסה כעדותו "לכוון את הצדדים לבדיקת פוליגרף אך הדבר לא יצא לפועל".

על רקע כל אלה פסק השופט סמי ישראל כדלקמן: כאשר חברת הביטוח מעלה ספק לגבי זהות הנהג או הכיסוי הביטוחי והשופט לא יכול לקבוע אם להאמין למבוטחת או לא להאמין לה, יש לחלק את תגמולי הביטוח באופן ש- 50 אחוז יושתו על חברת הביטוח ו- 50 אחוז תספוג המבוטחת.

מהיבט דיני הביטוח, אין לפסיקת השופט סמי ישראל כל בסיס. אם חברת הביטוח טוענת שהמבוטח התכוון לרמות אותה, עליה מוטלים נטלי הראיה והשכנוע כי המבוטח רמאי. לכן מרגע שהשופט סמי ישראל התקשה להגיע למסקנה כי המבוטחת ניסתה לרמות את ביטוח ישיר, היה עליו לפסוק למבוטחת את מלוא תגמולי הביטוח.

גם ניסיונו של השופט סמי ישראל לשכנע את המבוטחת כי זכותה תיקבע על פי בדיקת פוליגרף בעייתית ביותר. בעבר אכן נהגו שופטים רבים להציע למבוטחים בדיקות פוליגרף כדבר שבשגרה. מבוטחים רבים נפלו בפח ואיבדו את זכויותיהם. אט אט הבחינו רבים וטובים, ביניהם מדענים מהשורה הראשונה ואפילו שופטי בית המשפט העליון האמריקאי, כי הפוליגרף איננו אלא אחיזת עיניים. בעקבות כל אלה, קבע היועץ המשפטי לממשלה כבר בשנת 2003 כי "קיימת בעיה לא פשוטה ובלתי פתורה של מהימנות בדיקות הפוליגרף... קיים שיעור לא מבוטל, עד כדי עשרות אחוזים, של תוצאות שגויות במובן שדוברי אמת נקבעים בבדיקה כדוברי שקר" (הנחית היועץ המשפטי מספר 3.1102).

בהמשך גם המפקח על הביטוח אסר על חברות הביטוח להציע למבוטחים כי תביעתם תוכרע על פי בדיקת פוליגרף (חוזר גופים מוסדיים 2008-9-7).

הפרת הנחיות המפקח מהווה עבירה פלילית. אולם כפי שאנחנו רואים, חברות הביטוח סבורות כי מה שאסור לעשות מחוץ לכותלי בית המשפט, מותר לעשות בחסות בית המשפט. רק חבל שקיימים עדיין שופטים אשר נותנים לכך גושפנקא.