הסוכן אישר, הכשרה גבתה פרמיות, אך כשהרכב נגנב עשתה למבוטח "תספורת"

רכבו של אלון נעלם מהמקום בו חנה. אפליקציית איתוראן הראתה שהרכב נמצא ברמאללה, כלומר נגנב.

הרכב היה מבוטח בביטוח מקיף בחברת הכשרה. אלון פתח בחיפושים קדחתניים ותוך שבוע מצא רכב מאותו דגם ושנתון. הוא שבר חסכונות משפחתיים ורכש את הרכב החילופי במחיר המחירון: 125 אלף שקל. דניאל ציפה בתמימותו, כי יקבל מיד את תגמולי הביטוח. אלא שתגמולי הביטוח הגיעו לחשבונו רק כעבור 3 חודשים וגם אז קיבל רק 75 אחוז ממחיר הרכב. דניאל ביקש הסבר ל"תספורת" של 25 אחוז. בתחילה טענה הכשרה כי ברכב שנגנב לא הותקנה מערכת איתור. לאחר מכן הודתה שהייתה מערכת איתור אך לא היה מנוי פעיל. לבסוף הודתה כי היו גם מערכת איתור וגם מנוי פעיל אך סוג המנוי לא תאם את דרישות המיגון בפוליסה.

אלון הציג בפני מסלקי התביעות בהכשרה את תכתובת הווטסאפ שהתנהלה בינו לבין סוכן הביטוח לפני כריתת חוזה הביטוח. מתכתובת זו עלה כי אלון כתב לסוכן שיש לו מנוי לאיתורן save". הסוכן השיב "מעולה בוא נתקדם". סמוך לאחר מכן החלה הכשרה לגבות את הפרמיות. למרות כל אלה התעקשה הכשרה כי מנוי איתוראן save נופל באיכותו מדרגת המיגון שנדרשה בפוליסה. לכן מוצדק לגלח למבוטח 25 אחוז מתגמולי הביטוח.

אלון לא ויתר והגיש תביעה נגד הכשרה לבית המשפט לתביעות קטנות ברחובות.

השופטת ליאור משאלי-שלומאי קראה את תכתובת הווטסאפ שבין המבוטח לסוכן הביטוח. מתכתובת זו עולה, כי המבוטח העביר לסוכן הביטוח את פרטי התכנית המסוימת שהותקנה ברכבו, איתורן save, וכי סוכן הביטוח לא הסתייג מתכנית זו וציין כי ניתן להתקדם לכריתת חוזה הביטוח.

השופטת משאלי-שלומאי הזכירה לנציג הכשרה כי סעיף 33 לחוק חוזה הביטוח, קובע שאישוריו של סוכן הביטוח בעת המשא ומתן לקראת כריתת חוזה הביטוח מחייבים את חברת הביטוח. במקרה זה, ציינה השופטת, במילים "מעולה בוא נתקדם" אישר הסוכן לאלון כי המנוי לאיתורן save תואם את דרישות הפוליסה ולחברת הכשרה אסור להתנער מאישור הסוכן.

אני מבין את כל אלה, השיב נציג הכשרה, אבל מטרת הכשרה היא לפתוח פתח לאפשרות תביעה נגד סוכן הביטוח. לכן אבקש פסק דין מנומק, בו יובהר כי הכשרה חויבה לשלם למבוטח לפי סעיף 33. בכך חשף נציג הכשרה כי לפי גישת חברת הביטוח היא רשאית לדחות תביעה מוצדקת של מבוטח, כדי לסלול לעצמה את הדרך לתבוע את הסוכן שלה.

ואכן, הכשרה השיגה את מטרתה: השופטת ליאור משאלי-שלומאי, נתנה פסק דין נגד הכשרה המחייב אותה לשלם לאלון, על בסיס סעיף 33 את הסכום שקוזז שלא כדין מתגמולי הביטוח.

האם בכך פתחה הכשרה פתח לאפשרות תביעה נגד סוכן הביטוח? לעניות דעתי לא. על פי החוק ופסיקת בתי המשפט, חברת הביטוח חייבת לבדוק בעצמה אם סוג המנוי באיתוראן עונה על דרישות הפוליסה. חברת הביטוח יכולה לקיים חובה זו בקלות. למשל, על ידי בדיקת קבלת איתוראן שהמבוטח מוסר לסוכן. חברת ביטוח שלא קיימה חובה זו בעצמה, ויתרה למעשה על זכותה לטעון שסוג המנוי אינו תואם את דרישות הפוליסה ואין לה להלין אלא על עצמה. יש למנוע מחברות הביטוח למכור פוליסות, תוך עצימת עיניים אל מול העובדה שהמיגון ברכב לא תואם את המיגון שנדרש בפוליסה.

האפשרות לדחות תביעות מבוטחים רק במטרה לקבל פסקי דין נגד סוכנים, תעודד את חברות הביטוח לעצום עיניים, לא לבדוק את המיגונים בעצמן וכך למכור פוליסות ללא כל סיכון. שהרי אם הרכב ייגנב, חברת הביטוח לא תשלם דבר. אם המבוטח יוותר על כספו מה טוב. אם המבוטח יפנה לבית המשפט, חברת הביטוח תשלם למבוטח בתוך כותלי בית המשפט ובתמורה תקבל מהשופט פסק דין לפי סעיף 33 שיסלול לה את הדרך לקבל מסוכן הביטוח את תגמולי הביטוח ששילמה למבוטח. תוצאה זו יוצרת מצב בלתי נסבל שבו בית המשפט הופך לחצר האחורית של חברות הביטוח ומוסיף עומס על בתי המשפט על חשבון מתדיינים אחרים.

לכן, לעניות דעתי, אין לאפשר לחברות הביטוח לגרור את המבוטח לבית המשפט כדי להגיע לכיסו של הסוכן כשם שאין לפתוח בפני חברות הביטוח את הדרך להגיש תביעות נגד סוכני הביטוח, כאשר הן עצמן לא מקיימות את חובתן לוודא כי המיגון ברכב תואם את דרישות הפוליסה.

המקרה של אלון גם מדגים עד כמה חשוב לתעד את ההבטחות והאישורים שנותן סוכן הביטוח למבוטח באמצעות הקלטות, תכתובות ווטסאפ, מיילים, פקסים ויוצא באלה. אלה כפי שראינו במקרה של אלון חשפו את האמת ומנעו עיוות דין.