מקרה כזה עוד לא היה. המבוטחת טענה "אני לא נכה". הביטוח הלאומי התעקש "את נכה"

בדרך כלל תמונת הקרבות מול הביטוח הלאומי נראית כך: מבוטחים נלחמים כדי שנכותם תוכר. במקרה הבא, התמונה הפוכה. המבוטחת מתחננת שיפסיקו לראות בה נכה ואילו הביטוח הלאומי מתעקש להמשיך לשלם לה קצבת נכות.

לפני תשע שנים, פנה בעלה של יוליה לביטוח הלאומי וביקש כי יכירו בה כמי שסובלת מנכות בתחום הנפשי ובתחום הנוירולוגי. הביטוח הלאומי זימן אותה לוועדה רפואית וזו קבעה כי שיעור נכותה של יוליה הוא 60 אחוז. מתוכם 50 בתחום הנפשי.

חלפו שנים, יוליה התגרשה מבעלה. או אז פנתה שוב לביטוח הלאומי. תפסיקו לשלם לי גמלת נכות, דרשה מאנשי הביטוח הלאומי. אני לא נכה. בעלי לשעבר הוא שיזם את תביעת הנכות. הוא מילא את הטפסים בשמי. הוא אילץ אותי להופיע בפני הועדה הרפואית בניגוד לרצוני. הוא הנחה אותי כיצד להתנהג בפני הוועדה הרפואית כדי "לזכות בבושה של קבלת כספים ללא צידוק". כל הכספים ששילמתם עד כה שולמו לא בצדק ולא ביושר, בניגוד גמור לרצוני. לכן אני גם דורשת להחזיר לכם את כל הכספים שקיבלתי בעבר.

בביטוח הלאומי הרימו גבה. הם שרגילים להערים קשיים בפני נכים שפונים לקבל סיוע מהביטוח הלאומי, לא נתקלו באדם שמתחנן כי יבטלו את נכותו ואף מבקש להחזיר כספים. הם ישבו על המדוכה ולבסוף החליטו לסרב לבקשתה של יוליה. את סירובם נימקו בכך שלא ניתן לבטל קצבה רטרואקטיבית ושחלף המועד לבטל את החלטת הוועדה הרפואית של הביטוח הלאומי להכיר בנכותה.

יוליה לא ויתרה, היא הגישה תביעה לבית הדין האזורי לעבודה והתעקשה כי נעשה לה עוול דווקא בכך שהוכרה כנכה. לתביעתה צירפה תביעת נזיקין של 200 אלף שקל על העוול שנגרם לה בכך שהוכרזה כנכה שלא כדין.

בית הדין האזורי לעבודה דחה את תביעתה של יוליה. הוא קבע כי הזכויות שמעניק הביטוח הלאומי הן זכויות קוגנטיות, כלומר כאלה שלא ניתן לוותר עליהן. הוועדות הרפואיות של הביטוח הלאומי הן מקצועיות והזמן לערער על החלטותיהן חלף מזמן. גם אם הייתה יוליה מעלה את טענותיה מיד לאחר החלטת הוועדה, בית הדין אינו מוסמך לבטל את שיקול דעתן של הוועדות הרפואיות.

יוליה המשיכה להתעקש ולדרוש להחזיר את מה ששולם לה עבור הנכות שנקבעה לה ולבטל אותה. היא ערערה לבית הדין הארצי לעבודה. "מדובר בערעור יוצא דופן", הודתה השופטת סיגל דוידוב-מוטולה, "המבוטחת סבורה שאינה זכאית לקצבה, והמוסד עומד על חובתו לשלם לה".

אכן, הבהירה השופטת, על פי פסיקתו של בית דין זה בעבר, "אדם רשאי לבחור אם להגיש תביעה לגמלה לביטוח הלאומי. העניין נתון להחלטתו. אולם אם הגיש תביעה לגמלה וזכה בה - אין הוא יכול לוותר עליה".

עולה השאלה, מדוע לתת למבוטח חופש בחירה רק בשלב הראשון, לפני הגשת התביעה, אך לשלול אותה ממנו חופש בחירה זו לאחר מכן. ההסבר האפשרי נעוץ בהתערבות פטרנליסטית לצורך קידום כבוד האדם של המבוטח, באינטרס הציבור שמי שהוכר כנכה לא ימצא עצמו ללא כרית ביטחון סוציאלית, בחשש כי ויתור עלול לנבוע שלא מרצון חופשי, מפערי מידע, או מכשלים קוגניטיביים שעלולים להוביל להחלטות לא רציונליות.

אולם במקרה של יוליה מתעוררת שאלה ערכית ומשפטית עמוקה יותר. היא לא רוצה להיות מוגדרת כנכה מטעמים אישיים. היא דורשת לוותר על הגמלה מטעמים של הזכות לכבוד. מצד שני, יש לוודא כי המבוטחת מבינה את השלכות קבלת תביעתה. אם היא תוכיח שאחוזי הנכות שנקבעו לה אכן מבוססים על מצג שווא, משמעות הדבר שכל הקצבאות שקיבלה במשך השנים שולמו שלא כדין והביטוח הלאומי רשאי לפי החוק לדרוש ממנה החזר מלא של כל הסכומים הללו. בית הדין לעבודה גם אינו מוסמך לדון בתביעות נזיקין. לכן לא יהיה ניתן לקזז את החוב כלפי הביטוח הלאומי מפיצויי הנזיקין.

לפיכך, החליטה השופטת סיגל דוידוב-מוטולה, כי הדיון בתיק יוחזר לבית הדין האזורי לעבודה כדי שהוא יקבע אם יוליה שקלה היטב אם להמשיך בתביעתה, שעלולה להסתיים לא רק בביטול זכאותה כנכה, אלא גם בדרישת החזר של סכומים ניכרים, מבלי שתוכל לקבל פיצוי כלשהו מהמוסד.