ביהמ"ש: פיצוי מלא עבור דיור חלופי גם כשהמשכיר הוא קרוב משפחה

תאגידי הביטוח ואפילו קרן הפיצויים, המבטחת מטעם המדינה נפגעי מלחמה, סבורים כי כאשר נופל על המבוטח אסון, עזרת בני משפחתו פוטרת אותם מתשלום פיצויים. ולא היא, כפי שנראה מיד.

דוד הוא בן למעלה משבעים, לא בריא במיוחד וחי בגפו. לכן התגורר במגדל מגורים בתל אביב עם שמירה 24/7, בריכה, חדר כושר, חניות ומחסן. לרוע המזל, ביום בהיר אחד התפוצץ צינור בחדר השירותים. הדירה הוצפה ולא הייתה ראויה למגורים. דוד נאלץ לפנות אותה עד לשיקומה המלא.

אירוע ההצפה התרחש בשנת השיא של מגפת הקורונה. מצא עצמו בלי קורת גג, ללא חלופות מגורים מתאימות למצבו. הפתרון המיידי והמתאים ביותר שעמד לרשותו היה לעבור לבית בתו וחתנו מחוץ לתל אביב. דוד חתם על הסכם שכירות עם חתנו לשלושה חודשים, תמורת 30 אלף שקל בחודש. בפועל, התגורר בדירתם כמעט חמישה חודשים.

דוד רכש מבעוד מועד פוליסת ביטוח דירה בחברת הפניקס עם פיצוי עבור דיור חלופי למקרה שייאלץ לפנות את הדירה בגובה "שכר דירה מקובל בעבור דירה דומה לדירה המבוטחת".

דוד פנה אל הפניקס בדרישה לקבל החזר עבור דמי השכירות ששילם לבתו ולחתנו. הפניקס דחתה את דרישתו והטיחה בו, איך לא, את נשק יום הדין שלה. אם תפנה לבית משפט, התריעה הפניקס בפני דוד, נשכנע את השופט שאתה רמאי. שכר הדירה הראוי עבור דירת בתך וחתנך הוא רק 10 אלפים שקל ולא 30 אלף שקל. את הסכם השכירות עשית רק עם חתנך כדי שלא נעלה על זה שהדירה שייכת גם לבתך ורק לאחר שנודע לך כי קיים פיצוי בפוליסה עבור דיור חלופי.

דוד לא הרים ידיים ופנה לבית משפט השלום ברמלה. שם האיר לו מזלו. התיק הונח על שולחנו של השופט זיוון אלימי.

לאורך ההליך המשיכה הפניקס בתקיפת מהימנותו של דוד. היא רמזה שדוד כלל לא שילם את הכסף לחתנו, שהסכם השכירות הוא לא יותר ממראית עין. הכל מרמה ביודעין.

תחת מתקפה זו, העיד דוד בבית המשפט והסביר מדוע בחר לעבור לדירתם של בתו וחתנו. הוא לא צעיר וגם לא בריא מאוד. בוקר בהיר אחד מצא את עצמו ללא דירה ונאלץ לתור באופן מיידי אחר מקום מגורים חלופי. כל זאת בשיא תחלואת מגפת הקורונה. בנסיבות אלה בחר לעבור לדירת בתו וחתנו, בית אותו הוא מכיר היטב.

השופט זיוון אלימי מצא את עדותו של דוד "מהימנה, קוהרנטית ומשכנעת ביותר. הבחירה שעשה לגור בדירת בתו וחתנו אותה הוא מכיר היטב, נראית כבחירה הגיונית וסבירה לחלוטין, ודאי נוכח האלטרנטיבה של חיפוש דירה מרוהטת המתאימה לצרכיו בלוחות זמנים צפופים שכאלה".

את הטענה של הפניקס כי דמי השכירות לא שולמו בפועל, דחה השופט על הסף לאחר שהפניקס לא הציגה כל ראיה או ראשית ראיה לכך.

השופט דחה גם את טענת הפניקס כי דוד עשה חוזה שכירות רק עם חתנו כי להסתיר במרמה את העובדה שבתו גם היא בעלת הדירה. טענת מרמה מטילה סטיגמה פלילית על המבוטח, הזכיר השופט לנציגי הפניקס, כדי להצליח בה על חברת הביטוח להביא ראיות כבדות משקל. הפניקס לא הביאה כל ראיה כזו.

כאן העלתה הפניקס טענה משפטית: הזכות לקבלת דמי שכירות עבור דירה חלופית לא קיימת כאשר המשכיר הוא קרוב משפחה.

השופט אלימי הפנה את תשומת לב נציגי הפניקס לכך שאין תנאי כזה בפוליסה. הפוליסה קובעת דבר פשוט: המבוטח זכאי להחזר הוצאות שכירות שהוציא בפועל לצורך מגורים. הא ותו לאו. אין דרישה בפוליסה שדמי השכירות ישולמו רק לאדם זר. דוד יכול היה לשכור דירה מכל אדם. אין שום סיבה לשלול את זכאותו רק מפני שהמשכיר הוא קרוב משפחה.

אבל כשדוד עבר לדירת הבת וחתנו, רטנו נציגי הפניקס, הוא בכלל לא התכוון לשלם להם דמי שכירות. רק בדיעבד כשגילה שיש כיסוי לדמי שכירות בפוליסה הוא יזם חוזה שכירות.

גם אם מלכתחילה לא הייתה כוונה לשלם עבור המגורים בבית קרובי המשפחה, השיב השופט, וגם אם רק אחרי שגילה כי הפוליסה מזכה בהחזר דמי שכירות, החליט המבוטח לשלם לבתו וחתנו עבור השימוש שאין מחלוקת שעשה בדירתם, מדובר בתכנון לגיטימי לחלוטין. יש לזכור כי דוד שילם להפניקס לאורך שנים טבין ותקילין סכומי כסף גדולים על מנת שביום פקודה יקבל את תגמולי הביטוח ואין כל סיבה למנוע אותם ממנו, גם אם מדובר בניצול בדיעבד של הוראה בפוליסה.

השופט אלימי מינה מומחה מטעמו שקבע כי דמי השכירות הראויים לדירתו של דוד בתל אביב עומדים על 35 אלף שקל לחודש. זו תקרת דמי השכירות שהמבוטח זכאי להם. דוד הוכיח כי שילם 30 אלף שקל בחודש עבור 4 חודשי שכירות ובסך הכל 120 אלף שקלים ולכן הוא לא חרג מתקרת סכום הביטוח בפוליסה וזכאי למלוא הסכום ששילם.

לבסוף, דן השופט בדרישת דוד לפיצוי עבור עוגמת נפש. לא בכל יום מטיחים באדם בן 70 שהוא עבריין למרות שאין כל ראיה לעבריינותו. השופט קיבל את בקשתו וקבע כי דוד זכאי גם לפיצוי של 20 אלף שקלים על עוגמת הנפש הנובעת מהטחת טענת מרמה חסרת בסיס.

לסיכום, מדובר בעוד ניסיון מיני רבים של חברות ביטוח להפוך מבוטח ותיק לחשוד בפלילים. מזלנו כי קיימים שופטים שעומדים כחומה בצורה מול חברות הביטוח ומזכירים להם כי הם לא יכולים לטעון טענות המנוגדות לפוליסה שהן ניסחו בעצמן ועל אחת כמה וכמה להטיח במבוטחיהן כך סתם טענות מרמה.

עצוב שגם רשות המיסים פרסמה לאחרונה מדריך לנפגעי מלחמה בו קבעה כי מי שנעזר בקרובי משפחתו לצורך דיור חלופי, יהא זכאי רק ל- 5,000 שקל לחודש. חשוב שהציבור ידע כי הרשום במדריך (שהועתק לאתר כל זכות) אינו קובע. מה שקובע הוא הדינים העוסקים בפיצוי נפגעי מלחמה וחוק יסוד כבוד האדם. על פיהם זכאי גם מי שמתפנה לדירת קרובי משפחתו לפיצוי מלא. ראוי שמנהלי רשויות המס ומחברי המדריך יבדקו את עצמם לאור פסק דינו של השופט זיוון אלימי.