האם שופט חייב לקחת בחשבון שטעותו עלולה למוטט מבוטח נזקק?

עוד תיק תאונת דרכים שנראה במבט ראשון שגרתי: זוג צעיר נוסע בשביל עפר בנגב. מאחוריהם רכב נוסף. התנועה נעצרת בפקק. בני הזוג חשים בפגיעה מאחור. נגרמות להם נכויות אורתופדיות ולאישה גם נכות ראומטולוגית. אלא שהפניקס, חברת ביטוח החובה של רכבם, החליטה כי המקרה הפשוט אינו אלא "מעשה נוכלות", כלשונה.

בני הזוג הגישו תביעת פיצויים על נזקי גופם כתוצאה מהתאונה, נגד הפניקס בבית משפט השלום בתל אביב. התביעה הונחה על שולחנו של השופט מנחם (מריו) קליין. הפניקס טענה שהתאונה "לא הייתה ולא נבראה" וכי מי שיוכיח זאת הוא לא אחר מאשר... נהג הרכב הנוסף. "עד אובייקטיבי", להשקפתה.

אולם כאשר נפרשו העדויות בפני השופט התגלתה תמונה אחרת. עדות הבעל, כי הרגיש את המכה מאחור נמצאה בעיני השופט "אמינה וקוהרנטית". כך גם עדות בת הזוג, שצילמה את רכבם עם נזקיו מיד לאחר התאונה. לעומתם, נהג הרכב הנוסף חזר וטען שרכבו שמר על מרחק נגיעה מהרכב שלפניו, אולם הודה כי רכבם של בני הזוג עצר והבעל יצא וטען שהוא ובת זוגו נפגעו. שתי גרסאות קוטביות, ללא ראיה חיצונית מכרעת.

במקרים כאלה, מקובל שבית המשפט יבחן בעיקר את מהימנות העדים. השופט קליין הציע להוסיף נדבך חשוב: לא רק מי נראה אמין יותר, אלא גם מה יהיה מחיר הטעות שהשופט עלול לעשות. אם יקבל את גרסת המבוטחים ויתברר שטעה - חברת הביטוח תשלם פיצוי על נזק שאולי לא אירע. אם יטעה כאשר יקבל את גרסת חברת הביטוח - ייקבע שבני זוג תמימים ביימו תאונה שמעולם לא התרחשה. המבוטחים יצאו עם כתם של מרמה לכל חייהם, המחיר האנושי והחברתי גבוה בהרבה והם יפסידו את תגמולי הביטוח הדרושים לשיקום חייהם.

השופט קליין הבהיר כי במחלוקות במסגרת תיקי ביטוח מסוג "מילה כנגד מילה", התעלמות ממחיר השלכות הטעות השיפוטית יוצרת לחברות הביטוח תמריץ מסוכן: לדחות תביעות בכל פעם שיש עדויות סותרות ואין צילום, נתוני מחשב או ממצא אובייקטיבי אחר. כך עלולים קורבנות אמתיים של תאונות דרכים להיוותר ללא פיצוי, רק מפני שחברת הביטוח מצאה דרך להכשיל אותם על דוכן העדים. לכן, לשיטתו, מדיניות שיפוטית ראויה מחייבת רגישות להשלכות של טעויות שופטים בהערכת מהימנות.

בסופו של דבר, קיבל השופט קליין את התביעה. הוא קבע שסביר יותר שהנהג הפוגע לא חש במכת ההתנגשות מאשר שבני הזוג דמיינו או ביימו תאונה. גם לא הוכח שהם היו מעורבים בעבר בתביעות מפוקפקות. במאזן ההסתברויות, גרסתם עדיפה על פני הכתמתם בתרמית.

הפניקס לא ויתרה. היא ערערה לבית המשפט המחוזי בתל אביב. השופטת יעל אילני דחתה את הערעור והצטרפה לפסיקת השופט קליין כי הפניקס חייבת לפצות את מבוטחיה על נזקי גופם. עם זאת, באמרת אגב, הסתייגה מן התפיסה העקרונית של השופט קליין, שלפיה על השופט להביא בחשבון גם את המחיר שמשלם המבוטח הנזקק בגלל טעויות שיפוטיות לעומת המחיר שמשלם תאגיד הביטוח החזק ועתיר המשאבים הכלכליים.

כאן נחשף הפער העמוק בין שופטי בית הלל המגלים אמפתיה כלפי האדם הנזקק לבין שופטי בית שמאי, המתעלמים מההשלכות הנוראיות של טעויות שופטים על גורל המבוטחים והנפגעים. גישת השופט קליין מבטאת גישה משפטית הנטועה היטב במערכת המשפטית של מדינות הרווחה. בספרות המשפטית והכלכלית בעולם דנים זה עשרות שנים בפער בין "השחקן החוזר" - חברת הביטוח עתירת המשאבים, הידע ועורכי הדין - לבין המבוטח הבודד, שנקלע לבית המשפט פעם אחת בחייו. טעות נגד מבוטח כזה עלולה למוטט כלכלית משפחה; טעות נגד מבטחת תירשם, במקרה הגרוע, כהוצאה נוספת בדוח הרבעוני.

דיני הביטוח בישראל נולדו בדיוק כדי לאזן את הפער הזה. הצעת חוק חוזה הביטוח ונימוקי המחוקק חזרו והדגישו כי המבוטח הוא הצד החלש, חסר המידע והכוח, וכי תכלית החוק היא להגן עליו מפני ניצולו על ידי תאגידי הביטוח. גם הפסיקה בבית המשפט העליון צידדה בעמדה זו. כך, למשל, כתב השופט מישאל חשין המנוח בפרשת בית הכנסת רמת חן על היחס בין מבטח למבוטח: "זו מן הנפילים והוא מקטני ארץ וקטני ארץ, חכמים מחוכמים ככל שיהיו אין בכוחם לעמוד כנגד הנפילים".

על רקע זה חבל שבעת שאימצה את התוצאה המעשית, הסתייגה השופטת אילני מן התשתית הנורמטיבית שהציע השופט קליין. דווקא הכרה גלויה בפערי הכוחות ובמחיר הטעות היא שמחזקת את אמון הציבור במערכת: היא משדרת לחברות הביטוח שאין לזרוק לחלל האוויר טענות מרמה בלי בסיס מוצק, ולמבוטחים, במיוחד לנפגעים חלשים וסיעודיים, שבית המשפט רואה אותם ולא רק את שורת הרווח.

בתי המשפט אינם יכולים לבטל את פערי הכוח בשוק הביטוח, אבל בהחלט יכולים לעצב כללי משחק שמצמצמים את הסיכון שהשחקן החלש ישלם את מחיר הטעות. פסק הדין של השופט קליין הוא צעד בכיוון זה. יש להדגיש כי למרות הערות השופטת אילני, פסק דינה לא מהווה תקדים מחייב. כוחו של פסק הדין של השופט קליין בהגיונו ובאנושיותו. טוב יעשו שופטים אחרים אם יאמצו אותו ויחזקו גישה זו שהיא ככתבם וכלשונם ואל עחאת כמה וכמה כרוחם, גישת דיני הביטוח גם בארץ וגם במדינות הרווחה המערביות, במקום להותיר את המבוטחים שוב לבדם מול "הנפילים".