עד שיבוא אליהו

שָלְמה אסטרוג ביטחה את דירתה בחברת הביטוח אליהו.

במהלך תקופת הביטוח, עמדה אסטרוג לעבור דירה.

בשלב ביניים, בטרם המעבר לדירה החדשה, אחסנה אסטרוג את תכולת דירתה במחסן בבית אמה.

אסטרוג דאגה לעדכן את אנשי אליהו ואלה עדכנו את הפוליסה. זו כללה כעת כיסוי לתכולת הדירה בעת המצאה במחסן.

כאשר הגיע היום המיוחל והתכולה הוצאה מהמחסן, גילתה אסטרוג כי התכולה נרטבה וניזוקה.

אסטרוג הודיעה לאליהו על הנזק.

חלפו ימים, חלפו שבועות חלפו גם חודשים. רק כעבור יותר מחצי שנה הודיעה אליהו לאסטרוג כי ציפתה לשווא. היא את תגמולי הביטוח עבור הנזק לתכולה לא תזכה לקבל.

בפסק הדין שנתנה השופטת דליה אבי-גיא מבית משפט השלום נפרשה התנהלותה האיטית להחריד של אליהו בטיפול בתביעתה של אסטרוג.

השמאי שמינתה אליהו שוחח טלפונית עם אסטרוג כבר למחרת היום בו נמסר המקרה לטיפולו, אך נדרשו לו 3 שבועות כדי לערוך ביקור בדירה החדשה שאליה הועברה התכולה הניזוקה.

את הזמן לבקר במחסן בו אירע הנזק מצא השמאי רק לאחר שחלפו כחודשיים וחצי.

בקצב הזה לא פלא שהוא נזקק לכששה חודשים כדי להשלים את עבודתו ולמסור את חוות דעתו.

אם היה ניתן להניח שטיפולה הממושך של אליהו בתביעה יביא לכך שהחלטתה לדחות את התביעה תהא מבוססת כדבעי, בא פסק הדין וטופח על פנינו.

הנימוק הראשון שהביאה אליהו לדחיית התביעה היה שהתכולה אוחסנה במקלט השייך לכלל הדיירים ולא במחסן של האם כנדרש בפוליסה.

השופטת אבי-גיא הבחינה מיד שאין בסיס לטענה לפיה מדובר במקלט, וקבעה כי אין ספק שהמקום אינו עומד בדרישות התקנות הנוגעות למקלטים. מהתמונות למדה השופטת כי בפתחי המחסן ניצבים דלת וחלון מעץ ולא דלתות כבדות ממתכת כנדרש במקלטים. מעדות השמאי מטעם אליהו מוסיפה השופטת עולה כי ברצפת המקום יש חול בניגוד לתקנות. המחסן, מוסיפה השופטת וקובעת, היה בשימושה הבלעדי של האם ורק לה מכל דיירי הבנין היו את המפתחות.

השופטת גם לא התרשמה מטענתה האחרת של אליהו כי לא הוכח שמקור הנזק הוא בצנרת המים, כנדרש בפוליסה.

אין מחלוקת, מדגישה השופטת, כי התכולה נפגעה ממים. השמאי מטעם אליהו, הודה כי ראה כתמי רטיבות. בחוות דעת השמאי מטעם אליהו צויין כי אירעה חדירת מים למחסן וכי בצמוד לקיר המחסן עוברים צינורות מים רבים.

את העובדה כי השמאי לא איתר את מקור הדליפה בצנרת, קובעת השופטת, יש לזקוף לביקורו המאוחר במחסן, לאחר כחודשיים וחצי.

השופטת מדגישה שהנזק קרה בחודשי הקיץ ועל כן לא סביר לייחס את נזקי הרטיבות לגשם. סביר יותר שמקור הנזק הוא בצנרת הצמודה לקיר המחסן.

לפיכך קובעת השופטת כי על אליהו לפצות את אסטרוג בגין הנזק בסך 50,000 ש"ח. בנוסף ונוכח התנהלות אליהו והשמאי מטעמה בטיפול בתביעה, מוצאת השופטת כי נגרמה לאסטרוג עגמת נפש בגינה היא זכאית לפיצוי בסך 10,000 ש"ח. כן חוייבה אליהו בהוצאות המשפט ובשכ"ט עו"ד.