המבוטח עבר תאונה וגילה שהפוליסה שלו בוטלה ללא ידיעתו

רכבו של אחמד ניזוק בתאונת דרכים. אחמד הכניס את הרכב לתיקון במוסך הסדר של חברת הביטוח מנורה. זאת עשה, לפי הנחיית סוכנות הביטוח של מנורה, טנקס-מיאלמה, שאצלה רכש פוליסת ביטוח מקיף לרכב. אלא שמנורה סירבה לממן את התיקון.

לטענת מנורה, לפני קבלתו לביטוח, לא המציא המבוטח "אישור היעדר תביעות" (עבר ביטוחי נקי) מהמבטחת הקודמת. כשלושה חודשים לאחר הפקת הפוליסה התגלה החוסר. או אז נשלחה לסוכנות הודעה על ביטול הפוליסה והופסקה גביית הפרמיות מחשבונו של אחמד.

מנורה טענה שהביטול נכנס לתוקף ביום התאונה ולכן היא פטורה מכל תשלום. מפליא שאנשי המקצוע במנורה לא הבחינו בכך, שכניסת הביטול לתוקף ביום התאונה לא מקנה למנורה פטור מתשלום. שהרי לפי חוק חוזה הביטוח, הכיסוי הביטוחי נפסק רק בחצות הלילה של היום האחרון שבו נכנס הביטול לתוקף. מכיוון שהתאונה ארעה לפני חצות הלילה, היה כיסוי לתאונה ולא היה מקום לדחות את תביעת המבוטח.

מכל מקום, טענותיו של אחמד כי האישור הועבר וכי לא קיבל את הודעת הביטול נפלו על אוזניים ערלות. בלית ברירה, שילם מכיסו עבור התיקון והגיש תביעה נגד מנורה ונגד סוכנות טנקס-מיאלמה בבית משפט השלום בחיפה. תביעתו הונחה על שולחנה של הרשמת הבכירה דנה ביאלר.

במהלך ההליך המשפטי התגלתה ראיה שהטילה צל כבד על גרסת מנורה: הסוכנות הציגה התכתבות פנימית במנורה בה נכתב במפורש כי אישור העדר התביעות התקבל במנורה במועד שקדם להנפקת הפוליסה, אך לא טופל כראוי בתוך החברה. הראיה הוציאה את המרצע מן השק: מנורה גררה את המבוטח למשפט מיותר. כדי להתחמק מתשלום, ניצלה מנורה את הכשלים שנפלו בהתנהלותה בעת הנפקת הפוליסה וכפי שנראה מיד גם את הכשלים שנפלו במשלוח הודעת הביטול.

נחזור אל אחמד ואל טענתו כי לא קיבל כל הודעה על ביטול הפוליסה.

מהעדויות שהובאו במשפט, התברר כי מנורה שלחה את ההודעה על ביטול הפוליסה לא אל אחמד ישירות, אלא לכתובת מייל של עובד שפרש זה מזמן מהסוכנות. לכן לא אחמד ולא עובדי סוכנות הביטוח ידעו על ביטול הפוליסה.

אף על פי כן התעקשו נציגי מנורה להמשיך במשפט, תוך ניסיון להטיל אשמת שווא על המבוטח ועל סוכנות הביטוח. לגישתם, המבוטח אשם בכך שלא הבחין בחשבון כרטיס האשראי כי מנורה הפסיקה לגבות ממנו פרמיות מעבר לשלושה חודשים. סוכנות הביטוח אשמה בכך שלא הודיעה למנורה על פרישת העובד שקיבל את הודעת הביטול.

הרשמת הבכירה ביאלר דחתה ניסיון זה מכל וכל. אם כל חטאת בהתנהלות מנורה, נובעת מהתעלמותה מהוראות החוק והפסיקה בסוגית ביטול פוליסות. הוראות אלה מחייבות את חברות הביטוח להודיע על כל ביטול פוליסה ישירות למבוטח וגם לוודא שהוא קיבל את הודעת הביטול. זאת על מנת לאפשר לו לעשות את שנדרש לעשות כדי שהפוליסה תישאר בתוקף או לרכוש פוליסה בחברה אחרת. לכן גם אם סוכנות הביטוח לא העבירה את הודעת הביטול למבוטח, האחריות למחדל זה נופלת כולה על חברת הביטוח. מילותיו של חוק חוזה הביטוח ברורות, ציינה הרשמת ואין אחריות זו מתחלקת בין חברת הביטוח לסוכן הביטוח.

הרשמת דחתה גם את טענת מנורה כי המבוטח לקה בכך שלא נהג כמו אדם סביר כאשר לא הבחין בחיובי כרטיס האשראי שלו, כי גביית הפרמיות הופסקה ומבין כי הפוליסה שלו בוטלה. "אין בכך טיעון בעל משקל המסוגל לבסס ייחוס אשם תורם למבוטח", ציינה הרשמת. "המבוטח רשאי להניח כי הפוליסה בתוקף כל עוד לא קיבל הודעה מפורשת אחרת, מחברת הביטוח או מסוכנות הביטוח".

"בנסיבות אלה", פסקה הרשמת, "אני מעדיפה את גרסת המבוטח כי דבר ביטול הפוליסה מעולם לא הובא לידיעתו. לאור כל האמור - טענותיה של מנורה בדבר הסרת אחריות ואי העמדת כיסוי ביטוחי למבוטח נדחות על ידי. אני קובעת כי מנורה הפרה את חובותיה כלפי המבוטח באופן שמאיין את ההודעה על ביטול הפוליסה. אני קובעת כי ביטול הפוליסה נעשה שלא כדין בנסיבות". מיותר לציין כי גם את סוכנות הביטוח טנקס-מיאלמה פטרה הרשמת הבכירה דנה ביאלר מכל אחריות.

וכמה עלתה למנורה התנהלות מקוממת זו? כלום. רק הוצאות משפט של 10 אחוז. הא ותו לו. ישראל היא גן עדן לחברות הביטוח שנוקטות ב"שיטת מצליח".