הצג טקסט בגופן גדולהצג טקסט בגופן בינוניהצג טקסט בגופן קטן
כתובתנו: מגדל על דיזנגוף סנטר קומה 16, רחוב דיזנגוף 50 תל אביב. דרכי ההגעה בתפריט "אודותינו".

בית המשפט: טענת מרמה אינה אבקת קסמים שהופכת אי-דיוק לפטור מתשלום

רכבו של דניאל פגע ברכב חונה. דניאל החזיק בפוליסת ביטוח מקיף של חברת שומרה, אך זו סירבה לשלם.

בשומרה נאחזו כמוצאי שלל רב בסתירה בזהות הנהג: בשיחת טלפון עם נציגת החברה מסרה אשתו של דניאל כי היא נהגה ברכב, בעוד שבטופס ההודעה על התאונה נכתב כי הנהג היה בנם.

דניאל הסביר למסלקי התביעות כי מאז מות בתם שרויה אשתו במצב קשה ונוטלת תרופות הגורמות לבלבול. דבריו נפלו על אוזניים ערלות. דניאל נאלץ לפנות לבית משפט השלום בתל אביב. המחלוקת הונחה על שולחנו של השופט אלישי בן יצחק בבית משפט השלום בתל אביב.

השופט עיין בפוליסה וקבע כי המחלוקת כלל אינה רלוונטית: גם האישה וגם הבן, שניהם מעל גיל 27 עם ותק שנה לפחות, היו מכוסים על פי הפוליסה, עובדה שגם שומרה לא חלקה עליה. השאלה האמיתית היא האם די במסירת מידע לא מדויק כדי לשלול כיסוי ביטוחי, גם כשהאירוע האמיתי מכוסה.

השופט הזכיר כי סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, השולל תגמולים במקרה של מרמה, הוא סעיף עונשי הפוטר את המבטחת לחלוטין מחבותה, ולכן יש לפרשו בצמצום. לא כל אי-דיוק, סתירה או אי אמירת אמת עולה כדי מרמה.

אילו האישה הייתה טוענת שהיא נהגה כדי ליצור כיסוי לנהג שאינו מכוסה, זו הייתה מרמה. אך כאן הבן הוא שנהג, הוא היה רשאי לנהוג, הוא התייצב לעדות ואף הוצג פתק שהשאיר על הרכב הנפגע ובו הודה כי נסע לאחור ופגע בו.

השופט לא התעלם משיבושים קלים בעדות הבן בזמנים, אך הזכיר אמת אנושית פשוטה: דרכם של בני אדם לשכוח, וזיכרונם מתקהה ככל שחולף הזמן. במיוחד כשחלפו שנתיים וחצי עד לעדות. השופט ציטט ש"י עגנון: "המאורעות מכלים את הזמן והזמן מכלה את הזיכרון" וגם את ניטשה: "החיים אינם טיעון לוגי: הטעות אמורה להיות חלק מהם". לבסוף קבע כי אין מדובר במרמה לפי סעיף 25. שומרה חויבה במלוא הנזק, בהוצאות משפט ובשכר טרחת עו"ד.

חשיבותו של פסק הדין באבחנה החדה שעולה ממנו. סעיף 25 נועד למנוע ממבוטח להפוך אירוע לא מכוסה למכוסה באמצעות שקר. שומרה לעומת זאת, ניסתה להפוך אירוע מכוסה לבלתי מכוסה, באמצעות היתפסות לשקר לא רלוונטי. לכן קבע השופט כי "ניסיונותיה של מבטחת לזהות כל צל הרים כהרים, גובל בחוסר תום לב שיש להתרחק ממנו".

פסק הדין אינו נותן הכשר לאי אמירת אמת, ולהיפך - השופט מאריך בחשיבות האמת. אך הוא מציב גבול ברור: טענת המרמה אינה "אבקת קסמים אותה בוזקים באולם בית המשפט ומיד כורעים ומשתחווים בפניה ושוללים את תגמולי הביטוח". היא נועדה להגן על חברות הביטוח מפני רמאים אמיתיים, לא לשמש כלי שגרתי לדחיית תביעות לגיטימיות.

זהו פסק דין יפה, פואטי ואנושי, שמזכיר כי מאחורי סעיפי חוק, פוליסות וטפסים עומדים בני אדם, וגם חברת ביטוח נדרשת לנהוג בהם בהגינות.


פסק הדין המלא
גש למאמר זה באינטרנט על מנת להוריד את הקבצים הבאים: פסק הדין המלא