החיים הם מיקרוטראומה

25 שנה עבד מיכאל יושבאייב בסבלות. בהגיעו לגיל 60, החל לסבול מכאבים והגבלות בעמוד השדרה ומתחושות מטרידות ברגלו.

יושבאייב פנה לביטוח הלאומי וביקש זכויות כנפגע עבודה. הביטוח הלאומי, כמה לא מפתיע, דחה את פנייתו.

יושבאייב פנה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב.

האם קרתה לך תאונה בעבודה, שאלה השופטת שרה מאירי. לא, השיב לה יושבאייב, תנאי עבודתי הקשים לאורך השנים הרבות, דפקו לי את הגב. אם תמני לי מומחה רפואי, הוא בוודאי יאשר זאת.

לפני שאני ממנה מומחה, אתה צריך להוכיח כי תנאי עבודתך, הסבירה לו השופטת שרה מאירי, יצרו "מיקרוטראומה", פגיעות לאורך זמן, שהצטברו עד שעמוד השדרה שלך ניזוק.

יושבאייב העיד כי עסק בסבלות. מידי יום היה מכופף את גבו, מאמץ אותו ומרים אדני רכבת, ציוד בונקרים, ברזל גשרים ומשאות כבדים רבים אחרים.

לא רק הסבלות דפקה את הגב, המשיך יושבאייב בעדותו. בעבודה הייתה גם מלגזה ישנה. קפיצות המלגזה הרעידו וזעזעו את עמוד השדרה. בכיסא הנהג לא היו בלמי זעזועים.

מה לך כי תלין על תנאי עבודתך, אמרה השופטת מאירי ליושבאייב. אילו היית רק סבל, ניחא. אז ראוי היה למנות מומחה כדי שיבדוק אם המטענים שנשאת על גבך מידי יום, פגעו בעמוד השדרה. אבל אני רואה שתנאי עבודתך היו מגוונים. גם סבל, גם נהג. הגיוון שבעבודתך מבטל את האפשרות שתנאי העבודה גרמו נזק לגב.

בקיצור, השופטת מאירי סירבה למנות מומחה רפואי. היא שילחה את יושבאייב לביתו בלא כלום.

יושבאייב לא ויתר. הוא ערער לבית הדין הארצי לעבודה. התיק הונח על שולחנו של השופט עמירם רבינוביץ.

אכן, הודה השופט, יושבאייב עבד גם כסבל וגם כנהג מלגזה. אולם כל אחת מעבודות אלה יכלה בנפרד לפגוע בעמוד השדרה. בעבודת הסבלות, המבוטח אימץ את גבו וכיפף אותו מאות פעמים ביום. בנהיגת המלגזה ללא כסא מתאים, הקפיצות גרמו זעזועים ורטט בלתי פוסק בעמוד השדרה. לפיכך, קבע השופט, טעתה השופט מאירי כאשר לא מינתה מומחה.

התיק הוחזר אם כן אל השופטת מאירי.

בטרם מינתה מומחה, מיהר יושבאייב ופנה אל השופטת מאירי. אנא ממך, התחנן בפניה, אל תמני את ד"ר אורי בלנקשטיין.

מדוע ביקש זאת? משום שכל מי שמצוי בתחום יודע כי תוצאות חוות דעתו של ד"ר בלנקשטיין במקרים כאלה ידועות מראש. גישתו האישית של הרופא המכובד היא שתנאי עבודה מזיקים על פני שנים, לא יכולים לגרום לפגיעה בגב. "החיים עצמם הם מיקרוטראומה אחת רציפה", כך התחכם בלנקשטיין, באחת מחוות הדעת שנתן.

ומה עשתה השופטת מאירי, שמונתה לשיפוט לאחר שנים רבות בהן עבדה במחלקה המשפטית של הביטוח הלאומי? על אפו ועל חמתו של יושבאייב, מינתה השופטת מאירי את ד"ר בלנקשטיין כמומחה.

מבחינתי, הודיעה ליושאייב, אי אפשר לפסול רופא המצוי ברשימת המומחים שנקבעה על ידי בית הדין. אם אתה רוצה לבוא בטענות, תפנה אל "כבוד בית הדין הארצי, הוא קובע את רשימת המומחים".

ואולי ד"ר בלנקשטיין הפתיע? לא. הוא לא הפתיע. הוא הגיש לשופטת מכתב של חצי עמוד בו דן את גורלו של יושבאייב לשבט. כך בזו הלשון: "לדעתי אין קשר סיבתי בין הפגימה הרפואית בגב התחתון לבין תנאי עבודתו של התובע". הא ותו לא.

יושבאייב לא ויתר. הוא פנה שוב, בפעם השנייה, אל בית הדין הארצי.

אכן, מודה השופטת יעל אנגלברג שהם, המומחים הרפואיים מתמנים מתוך רשימה שגובשה על ידי בית הדין הארצי. עד כאן לא נפלה טעות בהחלטת השופטת מאירי. אולם אם מועלית טענת פסלות כנגד מומחה מסויים, השופט לא יכול לפטור את עצמו בנימוק שהרופא מצוי ברשימה. השופט חייב לבחון את טענת הפסלות לגופה. עליו לבדוק שמא קיימת עילת פסלות שלא היתה ידועה בעת הכללת המומחה ברשימה. ייתכן גם שמומחה יהיה פסול להתמנות במקרה מסוים, או בסוג עניינים מסוים.

עד כאן דבריה מאירי העיניים של שופטת בית הדין הארצי. אולם האם היא עצמה תפשיל שרוולים, תדון בטענות יושבאייב לגופו של עניין, תמנע את עינויי הדין שלו ותשים קץ לסאגה המביישת בה השופטים ממנים מומחים רפואיים שעמדתם ידועה מראש?

למרבה הצער, שופטת בית הדין הארצי לא עשתה את המתבקש. היא מחזירה את התיק לשופטת מאירי, כדי שהיא תדון בבקשת הפסילה. למה לא לטרטר ולהתיש את הנכה בין הערכאות? אולי הוא יתייאש ויניח לשופטים ולמומחים לנפשם?

נשיא בית המשפט העליון האשים לא מכבר את עורכי הדין בעומס בבתי המשפט. עורכי הדין, כך קבע, מרבים להגיש בקשות דחייה. ייתכן שהנשיא צודק, אולם גם ההחלטות הממנות מומחים לא ראויים ומתזזות את הנכים משופט לשופט כדי שיעשו את המובן מאליו, ימנו מומחה ראוי, גורמות לעומס.

ולא רק לעומס, הן פוגעות באמון הציבור ומביישות את מערכת בתי המשפט שלנו. ואני אומר זאת בבחינת "את אשר יאהב יוכיח",