Change text to large sizeChange text to medium sizeChange text to small size

מחירו של משחק

הנה סוד גלוי שכל זב חוטם בתחום הביטוח יודע אותו.

יש חברות ביטוח העושות, ללא בושה, שימוש בבתי המשפט כדי לחמוק מתשלום תביעות. לעיתים קרובות, קרובות מידי, חברות ביטוח אלה דוחות תביעות צודקות, בטענות שכבר התבררו ונדחו בבתי המשפט.

הלחיים של מנהלי התביעות כבר לא מסמיקות יותר. הם מקווים שאם המבוטח יפנה לערכאות הרי עד תום המשפט, או שהכלב ימות, או שהפריץ ימות, כמו בסיפור היהודי הידוע. אולי המשיח יופיע, השמחה תשרה על כולנו ותשכיח את החובה לשלם.

הנה דוגמא להתנהגות נלוזה שכזו: באחד הימים ביקש חגי בר לשחק כדורסל עם חבריו. הוא לקח את מכונית הפולו של אמו ונסע עמה לספורטק בראשון לציון. כשהגיע למקום, החנה את המכונית בחנייה הצמודה למגרש הכדורסל, הפעיל את האזעקה ונכנס למגרש.

בר וחבריו שיחקו על סל אחד. את בגדיהם הניחו בצמוד לעמוד הסל. מתחת לבגדים הסתירו את הטלפונים הסלולאריים ואת מפתחות הבתים והרכבים.

המשחק הסתיים לאחר כשלוש שעות. בר פנה לאסוף את בגדיו. לחרדתו גילה כי מפתחות הרכב נעלמו. בתחילה קיווה כי אחד החברים נטל אותם בטעות. אולם תקוותו נכזבה. המכונית של אמו נעלמה ממגרש החניה.

האם, נירה בר-סוריה, פנתה לחברת הביטוח שירביט אשר ביטחה את הרכב בביטוח מקיף.

בביטוח, הסבירו נציגי שירביט לבר-סוריה, יש שני צדדים. חברת הביטוח עוסקת בגביית פרמיות והמבוטח מצידו צריך לשמור על הרכוש המבוטח. אנחנו בשירביט קיימנו את שלנו. גבינו פרמיות. לעומת זאת, בנך ואת, הפרתם את חוזה הביטוח. לא שמרתם על המכונית. ביקשנו כי תתקיני במכונית אמצעי מיגון ולא התקנת. ובנך הוסיף חטא על פשע: "מפתחות הרכב הופקרו על ידו והיו ללא השגחה או קשר עין, דבר המהווה רשלנות ואי נקיטת אמצעי זהירות נאותים למניעת הנזק".

בר סוריה התקשתה להבין לאיזה תנאי מיגון מתכוונת שירביט. היא פנתה אל סוכן הביטוח שלה. זה שלח אליה מסמך, ממנו למדה לראשונה כי היה עליה להתקין ברכב משבת מנוע (אימובילייזר).

בר-סוריה נאלצה לפנות לעזרת בית משפט השלום בתל-אביב.

סגנית הנשיא, השופטת דליה אביגיא, שמעה את העדויות ובחנה את הראיות. היא הגיעה למסקנה כי בר-סוריה לא קיבלה לידיה מעולם את המסמך הדורש ממנה להתקין אימובילייזר. סוכן הביטוח, הוסיפה השופטת, גם לא קיים אחר החובה לוודא שהלקוחה שלו יודעת שהיא צריכה להתקין אמצעי מיגון. הוא גם לא הקפיד לקבל את אישורי המיגון.

גם את טרוניות נציגי שירביט על התנהגות הבן, דחתה השופטת. פוליסת הביטוח במהותה באה לכסות גם מעשים ומחדלים רשלניים של המבוטח, הזכירה השופטת לשירביט. רק סטייה חמורה וניכרת מרמת הזהירות של אדם סביר העולה כדי חוסר אכפתיות, יצדיקו אי תשלום תגמולי הביטוח.

"השארת המפתחות במקום סמוך", קובעת השופטת, "למעשה בקשר עין רוב הזמן, בצמוד לסל המשחק, ביחד עם מפתחות וחפצי ערך אישיים של שחקנים נוספים, אינה עולה כדי סטייה חמורה וניכרת מרף ההתנהגות של אדם סביר".

התנהגותה של שירביט קוממה את השופטת אביגיא.

שירביט פעלה על מנת להתחמק מתשלום, קבעה השופטת, למרות שידעה מתוך פסיקת בתי משפט במקרים דומים, שהתנהגות בנה של המבוטחת סבירה וכי היה עליה לוודא שהמבוטחת ידעה על הדרישה לאמצעי מיגון.

בסופו של דיון, חייבה השופטת את שירביט בתשלום מלוא תגמולי הביטוח ובנוסף הטילה עליה סנקציה של ריבית עונשית וכן את הוצאות המשפט.

בשורה התחתונה, במקום להתנהג כחברת ביטוח מכובדת בתום לב ולשלם למבוטחת שסמכה עליה, כ- 70,000 ₪ מייד לאחר גניבת הרכב, נאלצת כיום שירביט לשלם לבר סוריה יותר מ- 140,000 ₪.

האם סנקציה זו תפיל את מוראה על חברות הביטוח? אנו יודעים שלא.

אולי הפתרון הוא שהמפקח על הביטוח יתערב ויקבע, שבכל פעם שמוטלת על חברת ביטוח הסנקציה של ריבית עונשית, לא חברת הביטוח תשלם אותה, אלא מנהליה. סכום הקנס יתחלק בין המנהלים בהתאמה לגובה משכורותיהם.

מי יודע, אולי זה יעבוד?