צולם רוקד בחתונתו. האם יאבד את הפיצויים?

מכונית פגעה באבי ואקנין בהיותו הולך רגל. בעקבות התאונה אושפז ואקנין בבית החולים במשך כחמישה חודשים. לאורך שנה וחצי הוא התנייד בעזרת כיסא גלגלים וקביים.

המכונית הפוגעת הייתה נהוגה בידי נהג ללא רישיון וללא ביטוח. למצבים שכאלה, בהם לנהג הפוגע אין ביטוח, הוקם תאגיד ממשלתי סטטוטורי בשם קרנית. חלק מהפרמיות שאנו משלמים עבור ביטוח חובה הולך אל קרנית.

למרות היותה תאגיד ממשלתי, קרנית נוהגת בנפגעים הזכאים לפיצוי ממנה כמו כל חברת ביטוח. היא נלחמת, כפי שנראה מיד, עם כל נפגע ביד רמה.

התביעה של ואקנין נגד קרנית התנהלה בבית משפט השלום בקרית גת. השופט ישראל פבלו אקסלרד, מינה את ד"ר נחשון שזר, כמומחה מטעמו כדי לקבוע כמה אחוזי נכות נותרו לואקנין בתחום האורתופדיה. ד"ר שזר גילה כי ואקנין סבל מפגיעה קשה בגפיים התחתונות, אולם הניתוחים שעבר לקיבוע השברים בעזרת מוטות מתכת הצליחו. השברים התחברו בצורה טובה ובעמדה נכונה, ללא עיוות וללא שינוי באורך הרגליים. ד"ר שזר יגע וחיפש ב"ספר התקנות היבש", כלשונו, סעיף המעניק אחוזי נכות למקרה כזה, אולם הוא לא מצא. עובדה זו קוממה את הרופא. "ההיגיון הרפואי שלי אומר, שמי שעבר תאונה עם פגיעה כה משמעותית בשתי הגפיים, נותר עם מגבלה מסוימת, גם אם הרופא המומחה לא מסוגל למדוד אותה". ד"ר שזר אזר אומץ והעניק לואקנין נכות בשיעור של 10 אחוזים.

אחוזי הנכות שהמומחה העניק לואקנין קוממו את נציגי קרנית. כאשר נודע להם כי ואקנין עומד להתחתן, הם שלחו לחתונתו חוקר. זה האחרון צילם בסתר את ואקנין, כשהוא חוגג ורוקד. לאחר מכן זימנו את ד"ר שזר לחקירה.

האם מסקנתך לא משתנה לאור הסרט, שאלו נציגי קרנית את המומחה לאחר שהראו לו את צילומי החוקר.

"בסיטואציה של חתונה עם אדרנלין ואלכוהול אפשר לעשות דברים שאתה לא עושה בחיי היום יום", הסביר המומחה. מעבר לזה הוסיף, "זה בדיוק ההבדל בין הספר היבש לבין ההיגיון הרפואי שהוא מעבר להגיון המשפטי. עם 10 אחוז נכות אפשר גם לרוץ מרתון", הבהיר ד"ר שזר. "גם עם קרע ברצועה צולבת ברגל, שיש עליו נכות ברורה, אפשר לרוץ מרתון. זה שבן אדם מתפקד ועושה את הקפיצות האלה, לא שולל את העניין שהייתה פה פגיעה קשה, למרות שאני לא יכול למדוד אותה במדדים של ספר התקנות". בקיצור, סיכם המומחה את דעתו, "להוציא את ואקנין עם אפס אחוזי נכות זה לא הוגן".

ומה קבע השופט אקסלרד? גם השופט העדיף את ההיגיון הרפואי על פני ההיגיון המשפטי. נוכח חומרת הפגיעה, קבע השופט, אכן סביר כי לואקנין נותרו מגבלות, גם אם לא ניתן למדוד אותן באופן מדויק. "אין זה סביר כי לאחר פגיעה מסוג זה, יישאר הנפגע ללא נכות".

ומה באשר לכך שואקנין "נתפס" כשהוא רוקד בחתונתו? גם כאן קיבל השופט את הסבריו של המומחה. "יהיה זה אך הגיוני שלהט השמחה סייע בידי ואקנין להתגבר על מגבלותיו ולא יהיה זה נכון להסיק מהתנהגותו העדרה של נכות בעקבות התאונה. ההסבר של המומחה בעניין זה נראה בעיני נכון, לא רק מן הבחינה הרפואית אלא גם מן הבחינה האנושית".

לסיכום, קבע השופט, אין מקום לסטות מחוות דעתו הרפואית של המומחה לעניין אחוזי הנכות שנגרמו לואקנין בעקבות התאונה למרות שאין סעיף בספר התקנות המעניק לו אחוזי נכות.

בסופו של יום השופט פסק לואקנין פיצויים על בסיס 10 אחוזי נכות בסכום של קרוב ל- 300,000 שקל בתוספת הוצאות משפט.