מי גובר?

לעתים, כפי שנראה מייד, הישועה לציבור המבוטחים עשויה לצמוח ממריבות בין חברות הביטוח לבין עצמן.

תחום הביטוח מצמיח לעיתים זכויות מתנגשות. כך קרה במקרה של המרכז הארצי להתעמלות.

המרכז שכר מבנה וביטח אותו בחברת הביטוח מנורה.

בעלת המבנה, רכשה אף היא במקביל ביטוח לאותו מבנה בחברת הביטוח הראל.

במבנה פרצה שריפה. הועלתה טענה כי המרכז, המבוטח של מנורה, אחראי לשריפת המבנה.

מצב שכזה מצמיח התנגשות בין שתי זכויות מפורסמות בביטוח: זכות ההשתתפות וזכות התחלוף.

מהי זכות ההשתתפות? כאשר נכס מבוטח פעמיים, בשתי חברות ביטוח שונות, נוצר מצב של "ביטוח כפל". שתי חברות הביטוח חייבות להשתתף יד ביד בתשלום תגמולי הביטוח למבוטח.

מהי זכות התחלוף? כאשר הנכס ניזוק באשמת אחד המבוטחים, חברת הביטוח של המבוטח החף מאשמה, זכאית לגבות את כל תגמולי הביטוח מחברת הביטוח של המבוטח האחראי לנזק.

נחזור למקרה שלנו.

מנורה שילמה את נזקי המבנה ופנתה להראל על מנת שזו תשתתף עמה בתשלום תגמולי הביטוח למבוטח.

הראל סירבה. שוכרת המבנה, המבוטחת של מנורה, כך טענה הראל, אחראית לפרוץ השריפה. לפיכך, המשיכה הראל, גם אם היא תשתתף עם מנורה בתשלום תגמולי הביטוח למרכז מכוח זכות ההשתתפות, אזי מנורה חייבת להשיב לה סכום זה, מכוח זכות התחלוף.

הנה כי כן עלתה במלוא עוזה השאלה איזו זכות גוברת, האם זכות ההשתתפות, או שמא זכות התחלוף?

השופטת רונית פינצ'וק אלט הכריעה לטובת זכות ההשתתפות. לפיכך חויבה הראל להשתתף עם מנורה ולשאת בחלקה לפי דין החלוקה בביטוח כפל.

הראל לא השלימה עם התוצאה והגישה ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב.

השופטת רות לבהר שרון מביאה בפסק דינה את הגישות השונות בסוגיה, מפסקי דין שניתנו בבתי משפט שלום, ומכריעה גם היא כי זכות ההשתתפות לפי דיני ביטוח כפל גוברת על זכות התחלוף.

הזכות לחלוקה לפי דיני ביטוח כפל, קובעת השופטת, אינה מושפעת מקיומה של אחריות של אחד מהמבוטחים בביטוח כפל.

מבוטח זכאי לפיצוי, אף אם הינו אחראי לנזק. לשם כך הוא עורך ביטוח. זכותו זו אינה יכולה לסגת רק משום שקיים ביטוח כפל.

עמדת הראל, מדגישה השופטת, מובילה למצב אבסורדי לפיו מבוטח שמלכתחילה ביטח את עצמו מפני נזק ימצא את עצמו נתבע בגין אותו נזק, רק משום שלניזוק יש גם ביטוח.

עמדת הראל, מוסיפה השופטת אינה עולה בקנה אחד עם הוראות החוק הקובעות את דין החלוקה בין המבטחים בביטוח כפל, ללא התייחסות לשאלת האשם של מי מהמבוטחים והן אינן מתנות את דין החלוקה בשאלת האחריות.

סוף דבר דוחה השופטת את עמדת הראל וקובעת הלכה, שניתנה לראשונה בבית משפט מחוזי, לפיה זכות התחלוף של חברת הביטוח נסוגה מפני הזכות להשתתפות מכוח דיני ביטוח כפל.

הלכה זו אינה נוגעת רק ליחסים שבין חברות הביטוח לבין עצמן. לציבור המבוטחים עניין רב בהלכה זו. היא מגינה על המבוטחים מפני תביעות תחלוף של חברות ביטוח, כאשר על הנכס הניזוק קיים ביטוח כפל. כך לדוגמא, אם הנכס הניזוק בוטח הן על ידי הניזוק והן על ידי המזיק, המזיק יהיה מוגן מפני תביעת תחלוף גם אם אין לו ביטוח אחריות, או גם כאשר יש לו ביטוח אחריות, אך בשל סייג כלשהו, חברת ביטוח האחריות התנערה ממנו.

האם מנורה לקחה בחשבון, כי ביום מן הימים, היא עלולה להיתקל בצד שלישי שישלוף כנגדה פסק דין זה?

ואולי הגיעו ימי המשיח ומנורה בעצם ביקשה אחר טובת המבוטחים כאשר ייצרה הלכה שכזו?