Change text to large sizeChange text to medium sizeChange text to small size

ברירת המחדל: תיקון בחלקים מקוריים

רכבו של שלמה אלון ניזוק בתאונה.

אלון פנה לשמאי ביטוח, קיבל ממנו חוות דעת בכתב והעביר אותה לחברת הביטוח אליהו. זו ביטחה את רכבו בביטוח מקיף.

נציגי אליהו הבחינו מייד כי השמאי הורה בחוות דעתו, לתקן את הרכב בחלפים מקוריים.

אתה לא מתבייש, נזפו נציגי אליהו באלון, אתה רוצה להתעשר על חשבוננו? עליך לתקן את הרכב שלך בחלפים לא מקוריים בלבד.

אלון לקח את דברי נציגי אליהו ברצינות וחיפש חלפים לא מקוריים. גם השמאי ניסה לסייע בידו, אך ללא הועיל. לא נמצאו חלפים לא מקוריים המתאימים לתיקון הנזק.

אלון חזר לנציגי אליהו וסיפר להם על מאמציו. אולם הם בשלהם, רק חלפים לא מקוריים. הם הסכימו לשלם רק מחצית מסכום הערכת השמאי.

בלית ברירה נאלץ אלון לפנות לעזרת בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים.

השופטת מרים ליפשיץ-פריבס בדקה את חוק חוזה הביטוח וגם את הפוליסה התקנית של ביטוח מקיף, פוליסה שהוכתבה לכל חברות הביטוח בארץ על ידי המפקח על הביטוח.

המחוקק, קובעת השופטת, לא הורה לחברות הביטוח מהו סוג החלפים שיש להשתמש בהם על מנת לתקן רכבים. הוא רק הורה כי חברת הביטוח חייבת להחליף את החלק שניזוק בחלק הדומה לו בתכונותיו ובתיאורו.

לפיכך, פוסקת השופטת, אין לחייב את חברות הביטוח באופן גורף ומלא לשלם רק עבור חלפים מקוריים.

יחד עם זאת, קובעת השופטת, ברירת המחדל היא שהרכב יתוקן בחלקים מקוריים. רק אם חברת הביטוח תוכיח כי גם תיקון הרכב בחלפים לא מקוריים, ישיב את מצבו לקדמותו, היא תהיה רשאית להשתמש בחלפים לא מקוריים. הנטל מוטל עליה.

במקרה של אלון, קובעת השופטת, חברת אליהו לא הצליחה להוכיח כי היו בנמצא חלפים לא מקוריים מתאימים. לעומתה הצליח אלון להוכיח כי ניסה להקטין את הנזק בכך שחיפש חלפים אחרים ולא מצא.

בסופו של יום חייבה השופטת את אליהו לשלם לאלון את מלוא הסכום שנקבע בחוות דעת השמאי, את הוצאות שכר טרחתו של השמאי וגם ב- 500 ₪ "עבור ההכבדה שנגרמה לו עקב סירובה לשלם לו את מלוא נזקיו, כולל הוצאות משפט".

בשולי הדברים, אנו מבקשים לעורר ספקות לגבי נכונות נקודת ההנחה של השופטת לפיה "אין לחייב את חברות הביטוח באופן גורף ומלא לשלם רק עבור חלפים מקוריים".

אנו סבורים כי לחברות הביטוח אין כל זכות לדרוש מהמבוטח לתקן את רכבו עם חלפים לא מקוריים.

ראשית, הטעם המסחרי - צרכני. כאשר חברות הביטוח באות לבטח רכב, הן גובות את הפרמיות על פי מחירי החלפים המקוריים. אין כל הגינות בכך שייגבו פרמיות על פי מחירי חלפים מקוריים ואילו תגמולי הביטוח ישולמו על פי מחירי חלפים לא מקוריים.

שנית, מטרת הביטוח היא החזרת המצב לקדמותו. המבוטח נהג ברכב עם חלקים מקוריים והנה לאחר התאונה, לפי גישת חברות הביטוח, עליו לנהוג עם רכב המורכב מחלקים לא מקוריים. אין פה החזרת המצב לקדמותו. בהכרח תיווצר גם ירידת ערך, שהרי אם תתייצבנה בפני קונה פוטנציאלי שתי מכוניות שעברו תאונה, אחת תוקנה עם חלפים מקוריים והשנייה עם חלפים לא מקוריים, אין ספק שהוא יעדיף לרכוש את המכונית שתוקנה עם חלפים מקוריים.

שלישית, ואולי החשוב מכולם, הטעם הבטיחותי. מבלי לפגוע בשמם הטוב של המומחים, תמיד ניתן לרכוש בכסף חוות דעת מומחה שתאמר כי החלק הלא מקורי בטיחותי, כשם שניתן לרכוש תמיד חוות דעת לפיה החלק הלא מקורי לא בטיחותי.

החשש לחיי אדם, מחייב לפיכך להקפיד על חלקים מקוריים. שהרי לגביהם אין ולא יכולה להיות מחלוקת כי הם בטיחותיים יותר מהחלקים הלא מקוריים. עובדה זו גם תחסוך לא רק בחיי אדם, אלא גם במחלוקות בבתי המשפט ותפנה אותם לדון בעניינים חשובים יותר.