הבטחה שלא ניתן לממשה

הבטחה שלא ניתן לממש

נניח שהייתם רוכשים מוצר ומגלים, עם הגיעכם הביתה, כי אריזת המוצר ריקה מתוכן.

כל מוכר הגון היה מתנצל ומספק לכם את המוצר החסר באריזה.

מה שנראה כה ברור ופשוט, לא היה ברור לחברת הביטוח הכשרת היישוב במקרה שיובא מייד.

ימין פדידה, נהג חדש, רכש מהכשרת היישוב ביטוח מקיף לרכבו. הביטוח כלל כיסוי לרכב חלופי, במקרה של תאונה "מהיום הראשון לתיקון הרכב עד גמר התיקון".

לימים ניזוק רכבו של פדידה בתאונה. פדידה הכניס את הרכב למוסך הסדר מטעם הכשרת היישוב והופנה לקבל רכב חלופי מחברת השכרה.

חברת ההשכרה סירבה. הכיסוי לרכב חלופי, כך טענה חברת ההשכרה, לא חל על נהג חדש.

הלא ידעתם שאני נהג חדש, חזר פדידה אל הכשרת היישוב. אולם זו האחרונה ניערה חוצנה מפדידה. הוא לא ויתר והגיש תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות באשדוד.

במשפט שהתנהל בפני השופטת גילת שלו, טענה הכשרת היישוב כי בכל הקשור לכיסוי לרכב חלופי היא רק מתווכת בין המבוטח לבין "נותן השירות", כלומר חברת ההשכרה. זו האחרונה היא גוף חיצוני.

לנותן השירות, הוסיפה הכשרת היישוב, כללים משלו למתן השירות, כמו הקריטריון שלא לספק רכב חלופי לנהג חדש. אם המבוטח אינו עומד בקריטריונים של נותן השירות, המשיכה הכשרת היישוב, אין לי יכולת להתערב. בקיצור, טענה הכשרת היישוב, מה אתם רוצים ממני. אין לי אחריות למתן רכב חלופי ולא קמה עילת תביעה נגדי.

"הזכאות לרכב חלופי מופיעה בפוליסה" השיבה השופטת שלו להכשרת היישוב, "לא מקובלת עליי התנערותכם מהמוסכם".

מתוך טענות הכשרת הישוב, מבהירה השופטת, עולה כי היא ידעה שלא ניתן לספק לפדידה כיסוי לרכב חילופי, בהיותו נהג חדש ונוכח הקריטריונים של חברת ההשכרה שלא לספק רכב חילופי לנהג חדש.

הכשרת הישוב, קובעת השופטת, "אמורה הייתה לסנן מקרים כאלו מראש ולא להבטיח למבוטח שהוא נהג צעיר הבטחה שלא ניתן לממשה".

השופטת מדגישה כי היא נתנה להכשרת הישוב הזדמנות להביא את התייחסותו של סוכן הביטוח או לזמנו לעדות לגבי השאלה הכיצד מכר לפדידה כיסוי לרכב חלופי המותנה בוותק נהיגה ביודעו כי מדובר בנהג חדש, אך הכשרת הישוב נמנעה מכך.

אין להכשרת הישוב, ממשיכה וקובעת השופטת, אלא "להלין על עצמה על כך שלא עמדה בהתחייבותה החוזית על פי הפוליסה".

במאמץ לחמוק מתשלום ניסתה הכשרת היישוב לגלגל את האחריות לפתחם של המוסך וחברת ההשכרה.

ניסיון זה נדחה על ידי השופטת, אשר קבעה כי מי שהתחייבה כלפי פדידה היא הכשרת היישוב ולא המוסך או חברת ההשכרה.

סיכומו של דבר, קובעת השופטת, הכשרת היישוב הפרה את חוזה הביטוח שבינה לבין פדידה ועליה לפצותו בגין הפרת החוזה ובגין נזקיו, לרבות בגין עגמת הנפש שנגרמה לו.