מתי מתחיל מרוץ ההתיישנות?

מתי מתחיל מרוץ ההתיישנות?

בדיוק לפני שנתיים ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון בפרשת דוד אמיתי.

בפסק דין זה נחלקו שופטי בית המשפט העליון בשאלה מתי מתחיל מרוץ ההתיישנות המקוצרת בת 3 השנים להגשת תביעות ביטוח לבית המשפט.

על הפרק עמדה תביעה לתגמולי ביטוח עבור נכות צמיתה על פי פוליסת ביטוח תאונות אישיות.

כאשר אדם נפגע בתאונה, הנכות הצמיתה מתגבשת, ברוב המקרים, זמן רב לאחר התאונה. לעיתים הנכות הצמיתה מתגבשת אפילו כעבור יותר משלוש שנים מיום התאונה.

יוצא שאם נקבע כי מרוץ ההתיישנות מתחיל ביום התאונה, אזי תביעת המבוטח מתיישנת בטרם התגבשה.

אף על פי כן, דעת הרוב בפרשת אמיתי קבעה כי תקופת ההתיישנות מתחילה ביום התאונה.

דעת המיעוט גרסה כי את מנין תקופת ההתיישנות יש להתחיל מיום גיבושה של הנכות. שהרי הנכות היא חלק מעילת התביעה וטרם גיבושה של הנכות לא ניתן להגיש תביעה.

שאלת יישומה של הלכת אמיתי עלתה על הפרק בעניינה של עינת מוכתר.

מוכתר, נפגעה בתאונה בהיותה תלמידת תיכון בת 16. את תביעתה לתגמולי ביטוח בגין הנכות שנגרמה לה עקב התאונה הגישה עינת לבית המשפט רק כעבור 6 שנים, בהיותה כבת 22.

חברת כלל, המבטחת בביטוח תאונות אישיות לתלמידים, נופפה בפסק דין אמיתי.

תקופת ההתיישנות מתחילה ביום התאונה, טענה כלל. אומנם נכון שבמועד התאונה הייתה מוכתר קטינה והתקופה שעד הגיעה לגיל 18 אינה נספרת, אך מיום הגיעה לגיל 18 ועד להגשת התביעה לבית המשפט עברו 4 שנים. תקופת ההתיישנות בת 3 שנים חלפה לבלי שוב טענה כלל, וביקשה לסלק את התביעה על הסף.

נוכח ההלכה שקבעה דעת הרוב בפרשת אמיתי, פותח השופט הראל יחזקאל את פסק דינו, היה עלי לכאורה לדחות את תביעתה של עינת מוכתר נגד חברת הביטוח כלל.

אלא שלעזרת מוכתר נחלץ דווקא המומחה הרפואי מטעם כלל.

השופט הראל מוצא בחוות דעתו של המומחה מטעם כלל, כי מוכתר נהנתה "מבריאות שלמה" במשך כארבע שנים מהתאונה. בתקופה זו, על פי המומחה מטעם כלל, לא סבלה מוכתר ממום כלשהו בגינו יכולה הייתה לתבוע נכות.

אילו הייתה מגישה תביעה בגין נכות בתקופה זו, דין התביעה היה להידחות, קובע השופט. רק לאחר מכן, קובע המומחה מטעם כלל בחוות דעתו, החלה מוכתר לסבול מתופעות שהקנו לה אחוזי נכות.

המומחה מטעם כלל, ממשיך השופט, נוקב בחוות דעתו במועד תחילת הנכות. ממועד זה, מוצא השופט, חלפו שנתיים ואחד עשר חודש עד להגשת התביעה. תביעת מוכתר אפוא, קובע השופט, הוגשה כחודש לפני חלוף תקופת ההתיישנות ומכאן שהתביעה לא התיישנה.

השופט הראל מוצא בחוות הדעת של המומחה מטעם כלל נימוק נוסף לדחיית טענת ההתיישנות.

חוק ההתיישנות, מזכיר השופט, מאריך את תקופת ההתיישנות כאשר נעלמו מהתובע העובדות המהוות את עילת תביעתו. והנה, המומחה מטעם כלל מטיל בחוות דעתו ספק בקשר הסיבתי שבין הכאבים שהתחדשו בחלוף כארבע שנים מהתאונה (הגם שהמומחה מטעם בית המשפט קבע קשר סיבתי מלא לתאונה).

אם כך, תמה השופט, אם לשיטת כלל גם עתה מוטל הקשר הסיבתי לתאונה בספק, מה לה כי תלין על מוכתר על כי לא ידעה בזמן אמת על קיומו של קשר סיבתי לתאונה.

השופט יחזקאל הראל דוחה אם כן את בקשתה של כלל לסילוק התביעה מחמת התיישנות