Change text to large sizeChange text to medium sizeChange text to small size

לא ינום ולא ישן מבוטח בישראל

הייתם מאמינים שחברת הביטוח שלכם תאסור עליכם לקחת כדורי שינה כדי שתשארו ערניים על מנת לשמור טוב יותר על הרכוש המבוטח?

הייתם מאמינים שחברת הביטוח שלכם תטען כי כל תשלומי הפרמיה שלכם ירדו לטמיון משום שלא התעוררתם לצלצול הטלפון של מוקד השמירה שאליו מחובר העסק שלכם?

האם הייתם מאמינים שבית משפט בישראל יפטור את חברת הביטוח מכל אחריות רק משום שלקחתם כדורי שינה ולא עניתם לטלפון?

האמת המצערת היא שזה המצב.

בית משפט השלום בתל אביב פטר את חברת הביטוח הראל מתשלום תגמולי ביטוח רק בשל העובדה שהמבוטח שלה היה שקוע בשינה ולא התעורר לצלצול הטלפון.

סיפור המעשה נגע למחסן אותו ביטח אבידן פרג' בחברת הביטוח הראל. המחסן נפרץ ותכולתו נגנבה.

לא הייתה כל מחלוקת כי פרג' התקין את כל אמצעי המיגון שנדרשו בפוליסה, לרבות חיבור המחסן לחברת מוקד.

לא הייתה גם כל מחלוקת כי אמצעי המיגון הופעלו. בחברת המוקד התקבלה קריאה ונשלח סייר שהגיע לעסק אשר לא מצא סימני פריצה ועזב את המקום.

אלא שהראל נתלתה בתנאי בפוליסה לפיו על חברת המוקד להזעיק את המבוטח לבית העסק.

חברת המוקד התקשרה אליך, טענה הראל, אך אתה לא ענית לטלפון.

פרג' הסביר כי נטל כדור שינה, נרדם ולא שמע את צלצול הטלפון.

זה לא מעניין, הקשיחה הראל את ליבה. מדובר ב"תנאי מוקדם" שאי קיומו פוטר מתשלום תגמולי ביטוח.

בית משפט השלום, אליו פנה פרג', נלכד בפח שטומנות חברות הביטוח כשהן מנסחות את תנאי המיגון בפוליסה כ"תנאי מוקדם".

מילות הקסם "תנאי מוקדם" הופכות את תנאי המיגון כתנאי לעצם קיומו של חוזה ביטוח. הן גם מטילות על המבוטח את נטל הוכחת עמידתו בתנאי המיגון ומקנות לחברת הביטוח פטור מוחלט כשהמבוטח נכשל במילוי התנאי, תהא אשר תהא הסיבה לאי עמידתו בתנאי המיגון.

אלא שחוק חוזה הביטוח קובע בדיוק להיפך.

סעיף 21 לחוק חוזה הביטוח, כפי שקבעו לא אחת בתי משפט אחרים, שולל את האפשרות לקבוע את תנאי המיגון בפוליסה כתנאי מוקדם. החוק ותקנות מיוחדות שהותקנו, קובעים במפורש כי מבוטח שהיפר תנאי מיגון זכאי לתגמולי ביטוח בשיעור יחסי שהוא כיחס שבין הפרמיה ששילם לבין הפרמיה שהייתה נגבית ממנו ללא תנאי המיגון.

בחוק ובתקנות נקבע כי חברת הביטוח משוחררת מתשלום רק אם תוכיח שהמבוטח פעל בכוונת מרמה, או שמבטח סביר לא היה מבטח ללא תנאי המיגון שהופר אף לא תמורת פרמיה גבוהה יותר.

למזלו של פרג', שופטת בית משפט המשפט המחוזי בתל אביב יהודית שבח שדנה בערעור שהגיש על פסק דינו של בית משפט השלום, היתה ערה להוראת סעיף 21 לחוק.

הסעיף בפוליסה שעניינו דרישת הגעת המבוטח לבית העסק, קובעת השופטת, אינו תנאי מוקדם לחלות הפוליסה. זהו אמצעי להקלת הסיכון הנשלט על ידי סעיף 21 לחוק.

הפרשנות הגורפת, מוסיפה השופטת, לפיה על המבוטח להיות זמין בטלפון 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע, כולל שבתות וחגים, מחלה, שמחות וימי אבל – איננה סבירה ואינה מתיישבת עם השכל הישר וההגיון הבריא. המבוטח אינו חייב לרתק עצמו לטלפון ולחשוש להירדם בבחינת "לא ינום ולא ישן שומר ישראל", קובעת השופטת.

הדעת נותנת, ממשיכה ומסבירה השופטת, שאם המבוטח הולך ביום כיפור לבית הכנסת, הוא רשאי לנתק את הטלפון. הוא הדין אם הוא משתתף בהלוויה, נמצא בביקור אצל רופא, שוכב חולה במיטה, או שחלה תקלה במכשיר הטלפון שלו וכיוצא באלה.

פוליסת הביטוח אינה מתפוגגת וחברת הביטוח אינה מופטרת כליל מחיוביה, רק משום שהמבוטח לא חש בטוב, נטל כדור שינה, נרדם ולא שמע את הטלפון מצלצל.

בהתאם להוראות חוק חוזה הביטוח מזכירה השופטת להראל, חברת הביטוח פטורה רק אם תוכיח כי המבוטח פעל בכוונת מרמה או כאשר תוכיח כי מבטח סביר לא היה מבטח ללא תנאי המיגון שהופר אף לא תמורת פרמיה גבוהה יותר.

הראל לא טענה ולא הוכיחה כי פרג' פעל בכוונת מרמה. הראל גם לא הוכיחה כי מבטח סביר לא היה מתקשר בפוליסת הביטוח לו ידע על מנהגו של פרג' לישון בלילות, לעיתים אף לקחת כדור שינה, ואף לא הוכיחה שיעור פרמיה גבוה יותר.

לפיכך, מקבלת השופטת שבח את הערעור שהגיש פרג' וקובעת שעל הראל לשלם לפרג' את מלוא תגמולי הביטוח ללא כל הפחתה, והתיק הוחזר לבית משפט השלום לקביעת גובה הפיצוי.

משנתקבל הערעור מחייבת השופטת שבח את הראל בהוצאות הערעור ובשכ"ט עו"ד בסך 20,000 ש"ח בתוספת מע"מ.