הצג טקסט בגופן גדולהצג טקסט בגופן בינוניהצג טקסט בגופן קטן
כתובתנו: מגדל על דיזנגוף סנטר קומה 16, רחוב דיזנגוף 50 תל אביב. דרכי ההגעה בתפריט "אודותינו".

הליך סרק

למיכאל קידר נזדמן להכיר את סוכן הביטוח דוד נוה. לקידר היתה פוליסת ביטוח לדירה, אך הוא התפתה לבטל את הביטוח שהיה לו ולערוך ביטוח באמצעות נוה בפרמיה נמוכה יותר.

כמה חודשים לאחר מכן נפרצה דירתו של קידר ונגנבה כספת שהכילה תכשיטים.

או אז התברר לקידר כי אין מתנות חינם. הפרמיה אומנם הוזלה אך סכומי הביטוח לפיהם בוטח פשוט היו נמוכים מאלה שהיו לו קודם לכן.

סוכן הביטוח, כך התברר לקידר, מילא הצעת ביטוח בחברת הפניקס ובה נקב בסכומי ביטוח נמוכים מאלה שהיו בפוליסה הקודמת. במקום המיועד לחתימתו של קידר, שורבטה חתימה שאיננה חתימתו.

עוד התברר לקידר כי למרות שהסוכן הזמין מעריכים להערכת תכולת ביתו ולמרות הבטחות הסוכן לדאוג לביטוח בסכומים התואמים להערכות, אין כל קשר בין סכומי הביטוח בפוליסה להערכות וכי מהבטחות הסוכן לא נותר דבר.

למגינת ליבו של קידר אף את המגיע לו לפי סכומי הביטוח הנמוכים שבפוליסה סירבה הפניקס לשלם ואף לא טרחה לנמק את סירובה או לפרט בפניו את עמדתה.

מול השוקת השבורה בפניה ניצב, לא נותר לקידר אלא להעלות את שוועתו בפני בית משפט השלום בתל אביב.

טענותיו של קידר כנגד הסוכן פעולותיו מצגיו והבטחותיו, טענה הפניקס במשפט, אינן נוגעות אלי, ועליו להפנותן אל הסוכן ישירות.

האומנם, הקשתה השופטת ארנה לוי.

הוראת חוק מפורשת ומושכלות יסוד בדיני הביטוח הם כי סוכן הביטוח הוא שלוחה של חברת הביטוח וכי מצגיו והבטחותיו מחייבות את חברת הביטוח.

לפיכך ממשיכה השופטת וקובעת "לא ברור לי מדוע לא הכירה הנתבעת באחריותה המלאה לכל מצגיו, הבטחותיו ופעולותיו של הסוכן כלפי התובע, כפי שהיה עליה לעשות עוד בתחילת הדרך, ומדוע העדיפה לנהל הליך סרק זה, כאשר אין באמתחתה כל טענת הגנה של ממש, לא מהפן העובדתי ולא מהפן המשפטי".

את נסיון הפניקס לייחס דמיון בין חתימתו של קידר לחתימה שהושמה במקום המיועד לחתימתו בטופס הצעת הביטוח, דוחה השופטת מכל וכל. גם בעין בלתי מקצועית ניתן לראות שהחתימה שהושמה בטופס ההצעה אינה דומה לחתימותיו האמיתיות של קידר. הפניקס, ממשיכה השופטת, גם לא הביאה לעדות את סוכן הביטוח, שלוחה של הפניקס, בפניו, כביכול, חתם קידר על טופס הצעת הביטוח, וגם את טופס ההצעה המקורי נמנעה הפניקס מלהציג. לכך מוסיפה השופטת את הודאת הפניקס בזיוף חתימתו של קידר במסמך אחר שהוגש לה. קידר אפוא, קובעת השופטת, לא חתם על הצעת הביטוח וסכומי הביטוח שנרשמו בה לא היו על דעתו וגם לא בידיעתו.

בהתאם למצגי הסוכן והבטחותיו, קובעת השופטת, חוזה הביטוח שנכרת בין הצדדים הוא שסכומי הביטוח יהיו בהתאם להערכת המעריכים שנשלחו להעריך את תכולת דירתו של קידר.

ועוד מוסיפה השופטת, כי מכוח עקרון תום הלב וההגינות, על הפניקס היה, לאחר שקיבלה את הערכת התכולה, לדאוג כי מלוא הרכוש יהא מבוטח על פי שיעורו הנכון ולטפל בעדכון סכומי הביטוח על פי ההערכה באופן מיידי על מנת שהמבוטח לא ימצא עצמו במצב של ביטוח חסר.

לפיכך מחייבת השופטת את הפניקס במלוא נזקי הגניבה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.

בנוסף, מוצאת השופטת להטיל על הפניקס ריבית עונשית המוטלת על פי החוק בשל אי תשלום תגמולי הביטוח במועד בחוסר תום לב. הפניקס פעלה, קובעת השופטת, "תוך התעלמות מוחלטת, שאיננה ברורה לי, מהלכות יסוד בדיני ביטוח". הפניקס, מוסיפה השופטת, "לא שילמה לתובע דבר עד היום, גם סכומים שהגיעו לו, לשיטתה".

ומסכמת השופטת: "מבטחת צריכה לשקול היטב צעדיה טרם סירובה לקיים את חיוביה על פי חוזה הביטוח וטרם גרירת מבוטחה לנהל תביעתו בבית המשפט. עליה לדעת כי אינה יכולה לעשות כן ללא טעם אמיתי ומבוסס".

סוף דבר, חייבה השופטת את הפניקס בתשלום מלוא נזקי הפריצה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, בצרוף ריבית עונשית ושכ"ט עו"ד בשיעור 25%, ובהוצאות המשפט.

על פסק הדין של השופטת ארנה לוי הוגש ערעור לביהמ"ש המחוזי בתל-אביב, פסק הדין בערעור ניתן על ידי השופט ד"ר קובי ורדי

השופט ד"ר ורדי החליט לקבל את הערעור בחלקו- רק לעניין פסיקת הריבית המיוחדת, לגבי שאר רכיבי פסק הדין הערעור נדחה.

השופט ורדי קבע כי ריבית מיוחדת שהיא סנקציה עונשית, ומן הראוי שתוטל רק במקרים קיצוניים, בהם התנהגה המבטחת בחוסר תום לב ודחתה בלי סיבה את מבוטחה. כדי להראות שהמחלוקת היא בתום לב, מספיק שהמבטח יציג טעם לסירובו לשלם. טעם זה צריך להיות ענייני אך אינו חייב להיות תמיד נכון.

לפי השופט ורדי, הבחינה של תום הלב איננה צריכה להיעשות ב"משקפי דיעבד", לאחר שכבר נדחו טענות חברת הביטוח, אלא צריך לבדוק את הסבירות בעת שנטענו.

במקרה הנידון, קובע השופט, חברת הביטוח טענה כי שלחה מכתבים למבוטח, בהם היא מבקשת לעדכן את הפרמיה בהתאם לשווי התכולה. חברת הביטוח סברה שתוכל להציג ראיות (אישורי מסירה מהדואר), שאותן לא הצליחה בסוף להציג (בגלל שאבד לה תיק המבוטח). השופט מסביר כי: "מדובר בטענה משפטית המבוססת על עובדות שלא ניתן להגיד שהיא כה מופרכת על פניה... גם אם מדובר בטענה קלושה, עדיין לא הוכח שחברת הביטוח סברה כך ולמרות זאת טענה אותה בחוסר תום לב וכדי להתעמר במשיב."

סוף דבר: ביהמ"ש המחוזי מקבל את הערעור בחלקו- באופן שמבוטל חיובה של חברת הביטוח בריבית מיוחדת. שאר רכיבי פסק הדין של בית המשפט השלום נשארו בעינם.

המבוטח נדרש להשיב לחברת הביטוח את הסכום ששולם לו בגין ריבית מיוחדת, ובנוסף נדרש המבוטח לשלם לחברת הביטוח שכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪ בתוספת מע"מ.


פסק הדין המלא
גש למאמר זה באינטרנט על מנת להוריד את הקבצים הבאים: פסק הדין המלא