בחר גודל טקסט גדולבחר גודל טקסט רגילבחר גודל טקסט קטן

השווי כן קובע

בית המשפט העליון כבר עמד על אי הבהירות האופפת את תנאיו של חוזה הביטוח. במקרים לא מעטים לומד המבוטח על תוכנו המלא של חוזה הביטוח רק לאחר שכבר קרה מקרה הביטוח.

מסתבר שהדברים נכונים לא רק לגבי ציבור ההדיוטות אלא גם ביחס למי שהביטוח הוא מגרש המשחקים היומיומי שלו.

סוכן הביטוח שלמה ענתבי רכש קלנועית משומשת. את הקלנועית ביטח בחברת הביטוח כלל. ענתבי ביקש לבטח את הקלנועית בסכום של 20,500 ₪. כלל הסכימה. הפוליסה קבעה כי הקלנועית מבוטחת לפי 20,500 ₪. כלל גבתה פרמיה לפי שווי של 20,500 ₪. זמן לא רב לאחר רכישתה, נגנבה הקלנועית מחניית ביתו של ענתבי.

ענתבי ציפה לקבל את הסכום הנקוב בפוליסה. כזכור לפי סכום זה גם שילם את פרמיית הביטוח.

לא ולא הזדעקה כלל. בתנאים הכלליים של הפוליסה שלנו כתוב כי תגמולי הביטוח ישולמו "לפי ערכו הממשי של כלי הרכב בשוק ביום קרות מקרה הביטוח".

כאן המקום להסביר כי קיימות שלוש דרכים לבטח נכס.

האחת, לפי שיעור הנזק שנגרם בפועל לנכס המבוטח.

השנייה בסכום מוסכם מראש. כאן מתחייב המבטח לשלם את הסכום המוסכם ללא תלות בשיעור הנזק שנגרם.

השלישית, בערך כינון. כאן המבטח מאפשר למבוטח לכונן את נזקו ולרכוש רכוש חדש במקום הרכוש המשומש שאבד.

כלל טענה אפוא כי ביטחה את הקלנועית בדרך הראשונה ושילמה לענתבי את שווי הקלנועית ביום הגניבה. זה הוערך על ידה בסך 9,696 ש"ח.

ענתבי טען לביטוח מהסוג השני, היינו ביטוח בסכום מוסכם מראש והסביר כי הסכום אותו ביקש לבטח נקבע על ידו לפי שווי קלנועית חדשה במטרה לאפשר רכישת קלנועית חדשה במקרה של נזק. ענתבי גם טען כי לא קיבל את התנאים הכללים של הפוליסה.

המחלוקת בין סוכן הביטוח לחברת הביטוח הובאה בפני השופטת פנינה לוקיץ' מבית המשפט לתביעות קטנות בקריות.

השופטת לוקיץ' נשבתה בהוראות הפוליסה אליהן הפנתה כלל. אלה אכן מורות כי הפוליסה הינה מהסוג הראשון, היינו לפי שיעור הנזק, קובעת השופטת. ביחס לטענת ענתבי כי לא קיבל את התנאים הכללים של הפוליסה, מפנה השופטת טרוניה כלפי סוכן הביטוח ענתבי לפיה היה עליו לדרוש לקבל את התנאים הכלליים. השופטת מדגישה כי גם ברשימת הביטוח אותה אישר ענתבי שקיבל, צוין כי אין לראות בסכום הביטוח סכום מוסכם.

יחד עם זאת, לא מקבלת השופטת את הערכת כלל לגבי שווי הקלנועית. זו נרכשה זמן לא רב לפני גניבתה בסך של 11,900 ש"ח. כלל לא הציגה כל ראיה המלמדת על ירידת ערך הקלנועית ממועד רכישתה. לכן, קובעת השופטת, על כלל לשלם לפי ערך הקלנועית במועד רכישתה. השופטת מחייבת את כלל לשלם לענתבי את ההפרש בסך 2,204 ש"ח בתוספת הוצאות משפט.

בשולי הדברים אנו מבקשים להעיר ובכל הכבוד כי המסקנה לפיה הפוליסה אינה לפי ערך מוסכם מראש, אינה נקייה מספקות. מסקנת השופטת נגזרת מהפוליסה כפי שהוצאה על ידי כלל, אך בהתעלם מבקשת ענתבי לבטח את הקלנועית בסכום מוסכם מראש ומהודאת כלל כי ערך הקלנועית בפוליסה נקבע לפי בקשת המבוטח.

למעשה, על פי פסיקת בית המשפט העליון, לא עומדת לכלל הטענה כי הפוליסה שהוצאה אינה פוליסה לפי סכום מוסכם מראש.

בית המשפט העליון קובע כי כאשר חברת ביטוח מזמינה את המבוטח להצהיר על שווי הרכוש לביטוח בידה הברירה. להסכים להצהרה, לבדוק אותה או להודיע למבוטח שהיא אינה מוכנה להוציא פוליסה בסכום מוסכם. אך היא אינה רשאית להוציא פוליסה שלא בסכום מוסכם מבלי ליידע את המבוטח.

באותו פסק דין גם נקבע כי מבטח שהסכים לבטח לפי הצהרת המבוטח את שווי הנכס "מוחזק כמסכים לשווי שעליו הצהיר המבוטח".

גם תחושת הצדק וההגינות מתקשה עם התוצאה לפיה חברת הביטוח מקבלת את בקשת המבוטח לבטח בסכום נקוב מראש וגובה על פיה את פרמיית הביטוח, אך לעת תשלום תגמולי הביטוח מתנערת מהסכום לפיו גבתה את פרמיית הביטוח.