הפוסל במומו פוסל

הנה דוגמא לאמרה הידועה של חז"ל, "הפוסל במומו פוסל".

חברת הביטוח ניסתה להכתים את המבוטח, במטרה לפטור עצמה מתשלום תגמולי ביטוח. בסופו של ההליך המשפטי, הוטל צל כבד, דווקא על התנהלותה ועל מהימנות גרסתה של חברת הביטוח.

ומעשה שהיה כך היה:

חברת הידקו גבעתי, ביטחה משך 5 שנים את בית העסק שלה בחברת הביטוח כלל. תקרת האחריות למקרה פריצה נרשמה בפוליסה של השנה האחרונה, בסכום של 1,500,000 ש"ח.

לאחר חמש שנות ביטוח בהן לא קרה דבר, אירע שוד בבית העסק. ציוד רב נגנב. הנזק הוערך על ידי שמאי מטעם כלל בכ- 1,800,000 ש"ח.

הידקו פנתה לכלל וקיבלה מקדמה בסך 200,000 ש"ח על חשבון תגמולי הביטוח.

אולם כאשר דרשה הידקו לקבל את יתרת תגמולי הביטוח, עד לתקרת האחריות, נתקלה בסירוב מוחלט.

אכן, הודו נציגי כלל, לפי הרשום בפוליסה, תקרת האחריות היא 1,500,000 ש"ח. אבל, מדובר בטעות של קלדנית. בשנים קודמות, תקרת האחריות הייתה רק 500,000 ש"ח.

המבוטחת, כך טענו נציגי כלל בפני השופט שאול מנהיים, בבית משפט השלום בראשון לציון , מבקשת לנצל טעות בתום לב שעשינו בהנפקת הפוליסה.

מדוע אינכם משלמים למבוטחת, ללא משפט, לפחות את סכום הביטוח שהיה נקוב בפוליסות הקודמות, תמה השופט מנהיים.

כאן שלפו נציגי כלל את כלי הנשק הקטלני, שכל כך אהוב על חברות הביטוח: סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, השולל ממבוטח רמאי, גם את תגמולי הביטוח המגיעים לו.

מדוע יש כאן מרמה, הקשה השופט.

אנו טוענים, הסבירו נציגי כלל, שהרישום בפוליסה מקורו בטעות. הידקו כופרת בכך. הידקו טוענת שהיא ביקשה את הגבהת תקרת האחריות הנמוכה שהייתה בשנים הקודמות. בכך היא מרמה. על כן יש לשלול ממנה לחלוטין את תגמולי הביטוח ועליה להחזיר את המקדמה שקיבלה.

קיצורו של דבר, על שולחנו של השופט שאול מנהיים, שמונה בימים אלה לבית המשפט המחוזי במחוז מרכז, הונחו תביעתה של הידקו לתשלום יתרת תגמולי הביטוח ולמולה תביעה שכנגד שהגישה כלל להחזר המקדמה של 200,000 ש"ח על יסוד טענת התרמית שייחסה להידקו.

טרם שהוא פונה להכריע בטענת התרמית שהעלתה כלל, מדגיש השופט מנהיים, כי גם אם הטענה תתקבל, אין בה כדי לפטור את כלל לחלוטין מתשלום תגמולי הביטוח.

סעיף 25 לחוק הביטוח, מסביר השופט, עוסק בתרמית מצד המבוטח בנוגע למקרה הביטוח ונסיבותיו ולהיקף הנזק שנגרם בעקבותיו. הסעיף אינו עוסק בתרמית מצד המבוטח בנוגע לתוכנו של חוזה הביטוח. ההצדקה לסנקציה הקיצונית שבחוק בדבר שלילה מוחלטת של תגמולי הביטוח, מבהיר השופט, הינה משום שהמידע אודות מקרה הביטוח ועלילותיו מצוי בידיעתו המוחלטת של המבוטח ומטרתה להרתיע את המבוטח מפני הפיתוי לנצל במרמה את יתרון המידע שיש לו על המבטח. הצדקה זו אינה קיימת ביחס למידע אודות תוכנו של חוזה הביטוח המצוי בידיעת שני הצדדים.

עתה עובר השופט מנהיים להכריע בין הגרסאות. גרסת כלל הטוענת לטעות הקלדה בעטיה נרשמה בפוליסה התקרה הגבוהה ולמולה גרסת הידקו לפיה אין כל טעות והתקרה הגבוהה יותר נרשמה לבקשת מנהלה מסוכן הביטוח.

כלל ביקשה לסתור את גירסת הידקו באמצעות סוכן הביטוח אשר העיד כי כל השינויים בפוליסה לא נעשו בעל פה אלא במסמכים בכתב.

אמירה זו של סוכן הביטוח כותב השופט מנהיים נוכח חקירתו בבית המשפט "היא אמירה שהוא אינו יכול לעמוד מאחוריה וכי היא אינה משקפת את האמת העובדתית".

כלל, מוסיף השופט, גם לא הוכיחה את טענתה לטעות בהקלדת הפוליסה. הקלדנית שטעתה, לא הובאה לעדות. כך גם לא הוכחה הטענה שהגבהת התקרה הייתה מביא לעליה בפרמיה.

מאידך, קיבל השופט את עדות מנהלה של הידקו לפיה סוכן הביטוח מסר לו על אזהרה שקיבל הסוכן מבעל תפקיד בכיר בחברת הביטוח כי אם יסייע להידקו בפרשה תחדל כלל מלעבוד עימו.

כלל, מדגיש השופט, נמנעה ללא הסבר מהבאתו של אותו בכיר לעדות. האזהרה שקיבל הסוכן, קובע השופט, נועדה "להשפיע על תוכן העמדה שינקוט הסוכן במחלוקת העובדתית", ומוסיף "ניסיון כזה מצד חברת הביטוח הנתבעת מטיל צל כבד על התנהלותה ואף על מהימנותה של הגרסה העובדתית שהיא טוענת לה".

סופו של דבר, קובע השופט, מבין שתי הגירסאות העובדתיות, גירסתה של הידקו "נמצאה עדיפה פוזיטיבית" מזו של כלל.

השופט מנהיים מחייב את כלל לשלם להידקו למעלה ממיליון ושש מאות אלף ש"ח בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.