מרבה ביטוחים מרבה דאגה

מבוטחים רבים רוכשים ביטוחים כפולים. כיצד הדבר קורה?

בדרך כלל בטעות, מתוך חוסר ידיעה. למשל, אנשים רוכשים באמצעות סוכן ביטוח, באופן עצמאי, ביטוח לאובדן כושר עבודה, מבלי לדעת כי הם רכשו ביטוח כזה שנים קודם לכן, במסגרת העבודה.

בעצם, יקשה השואל, מה רע, המבוטח נהנה מהגנה כפולה. אם יקרה אסון, המבוטח יקבל פעמיים. ולא היא. בתחום הביטוח, למעט בביטוחי חיים ובסוג מצומצם של ביטוחי מחלה, נכות ותאונה, כאשר קיימים ביטוחים כפולים רק חברות הביטוח נהנות. המבוטח מקבל רק סכום ביטוח אחד. חברות הביטוח מתחלקות ביניהן בסכום האחד.

לא זו אף זו: לעיתים, כפי שנראה מייד, ביטוחים כפולים עלולים להתברר כמכשול, בבחינת מרבה ביטוחים מרבה דאגה.

איתן כהן רכש שתי פוליסות לביטוח אובדן כושר עבודה. האחת בחברת כלל והשנייה בחברת הראל. כאשר נכנס למצב של אובדן כושר עבודה, הבהירו לו שתי חברות הביטוח כי הוא זכאי רק לסכום אחד והגיעו בינן לבין עצמן לחלוקת הסכום, כך שכלל תישא ב- 40% מהתגמולים החודשיים והראל ב- 60%.

לימים, התברר כי כלל שילמה לכהן בטעות עבור תקופת אי כושר בגינה לא היה לכהן כיסוי אצלה. כלל הגישה תביעה נגד כהן ודרשה את החזר התגמולים. כהן צרף להליך את הראל. כהן טען כי אם יתברר שעליו להשיב לכלל את חלקה בתגמולים אזי הראל צריכה להשיב לו חלק זה, שהרי אצלה אין ספק שהיה מבוטח באותה תקופה.

בהליך שבין כלל לכהן, חויב כהן להשיב את התגמולים העודפים ששילמה כלל.

עתה פנה כהן להראל על מנת שתשלים את חלקה של כלל בתגמולים.

הראל הודתה שלכהן היה כיסוי ביטוחי מלא אצלה ואלמלא שילמה כלל 40% מהתגמול היה כהן זכאי לקבל מהראל את מלוא ה-100%. הראל גם הודתה כי כהן היה שרוי באי כושר עבודה. אלא שבפי הראל הייתה טענה התיישנות. מגיע לך, טענה הראל, אך אבוד לך. חלפו למעלה משלוש שנים מתקופת אי הכושר עד להגשת תביעתך לבית המשפט ולכן תביעתך התיישנה.

טענת ההתיישנות של הראל מעוררת חוסר נוחות. שהרי הראל היתה צריכה לשלם לכהן את מלוא התגמול החודשי. רק בזכות זה שכהן שילם פרמיה גם לחברת כלל נהנתה הראל ושילמה רק 60% מהתחייבותה. האם רק משום שכלל טעתה וכהן חוייב להחזיר את ששילמה, תיהנה הראל וכהן יצא קרח מכאן ומכאן?!

תוצאה קשה זו נמנעה בפסק דינה של השופטת מרים ליפשיץ-פריבס מבית משפט השלום בירושלים אשר דחתה את טענת ההתיישנות של הראל.

זכות התביעה של כהן נגד הראל, מסבירה השופטת, התגבשה רק ממועד פסק הדין שקבע את חיובו להשיב לכלל את ששולם לו ביתר. קודם לכן לא היתה לו זכות תביעה נגד הראל, שהרי עד לפסק הדין הוא קיבל את מלוא התגמול החודשי לו היה זכאי. אילו תבע את הראל קודם לפסק הדין בו חוייב להשיב לכלל היתה הראל טוענת שאין לו זכות תביעה באשר אין לו שום נזק.

הראל ניסתה לטעון כי די בעובדה שכהן ידע על טענת כלל הדורשת ממנו להשיב כדי להביא אותו לתבוע ומשלא עשה כן התיישנה תביעתו. אין די בידיעה על נזק פוטנציאלי כדי להתחיל את מרוץ ההתיישנות, קובעת השופטת. כהן נהג כתובע סביר בהימנעו מהגשת תביעה נגד הראל. גם אין לצפות שכהן ינבא את תוצאות ההליך מול כלל.

בסיום פסק הדין מצטטת השופטת מפסק דינו של השופט ברק דברים המבטאים את חוסר הצדק שבטענת ההתיישנות של הראל. "הרצון לעשיית צדק היווה אף הוא שיקול בעל משקל בעבורי לשם העדפת הפרשנות שהובילה לתוצאה זו".

הראל חוייבה אפוא להשלים לכהן את 40% הגימלה שהגיעה לו בגין תקופת אי הכושר בצרוף הפרשי הצמדה וריבית, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.