הפוסל במומו פוסל
ארטיוב ואולג החליטו להקים עסק ביחד. השניים לקחו הלוואות ופתחו חנות אטליז בשוק העירוני בטבריה. את החנות ביטחו בחברת הביטוח שירביט.
באחד הימים הוצתה החנות. השניים פנו לחברת הביטוח וביקשו לקבל את תגמולי הביטוח עבור הנזק שנגרם בשריפה.
שירביט דחתה אותם. שומו שמים, זעקו מסלקי התביעות בשירביט, מכרתם בשר לא כשר, אפילו חזיר. אם היינו יודעים על דבר התועבה, לא היינו מסכימים לבטח אתכם.
בנוסף, לפני המקרה, קיבלתם איומים מגורמים חרדיים להימנע ממכירת הבשר הלא כשר אך התעלמתם מכך, מה גם שידעתם כי חנויות אחרות שפעלו באזור כמוכם הוצתו גם הן.
אבל הפוליסה שרכשנו מכסה במפורש הצתות שנעשו בזדון, התרעמו ארטיוב ואולג. אמת, השיבה שירביט, אך במקרה זה המשכתם לפתוח יום יום את החנות, למרות האיומים, ובכך נטלתם על עצמכם סיכון במודע או שהייתם אדישים אליו או שלא פעלתם לסילוקו. כך או כך הכיסוי הביטוחי אינו תקף. להשלמת התמונה הוסיפה שירביט כי נסיבות המקרה נוגדות אף את הוראות חוק העזר העירוני בטבריה, האוסר על מכירת בשר לא כשר. "מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה" הטיחה שירביט במבוטחיה. שירביט כמבטחת אחראית, לא תיתן יד לעבריינות.
ארטיוב ואולג לא השלימו עם עמדתה של שירביט ופנו לבית המשפט ותביעתם הונחה על שולחנו של סגן הנשיא, השופט יוסף סוהיל, מבית המשפט השלום בנצרת. השופט סוהיל לא התרשם יתר על המידה מטענותיה של שירביט וקבע, כבר בפתח הדברים, כי לדעתו ארטיוב ואולג הוכיחו את תחולת הכסוי הביטוחי ואת זכותם לשפוי על פי תנאי הפוליסה, ללא כחל וסרק. מנגד, קבע השופט כי נימוקי שירביט הן בגדר טענות חסרות בסיס אשר מוטב היה אילו לא הועלו מלכתחילה.
אין מחלוקת עובדתית, מציין השופט, כי מדובר באירוע הצתה זדוני שנגרם ע"י אדם אלמוני; אולם מנין לחברת הביטוח כי הוא נעשה ע"י חרדי או דווקא בשל מכירת הבשר? הפושע, מזכיר השופט, לא התגלה מעולם. לא ניתן להסיק גם כי ארטיוב ואולג נחשפו לאיומים. לכל היותר היה מקרה אחד בו הביע אדם חרדי את מורת רוחו, בדברים ובקצרה, ממכירת הבשר הלא כשר . מכאן ועד הצתה פלילית, מדגיש השופט, הדרך עוד ארוכה. לדעת השופט גם אם פנו בעלי החנות לסוכן הביטוח בעקבות האיומים בכדי לוודא שיהיה להם כסוי ביטוחי "אם יקרה הגרוע מכל", עדיין אין בכך לקבל את הפרשנות מרחיקת הלכת של שירביט כי הפניה מעידה על כך שהשניים ראו באיום תרחיש ודאי או ממשי; כל שידעו בעלי החנות הוא שמועות על כך שבעבר הרחוק (לפני שנים רבות) הוצתו בטבריה שתי חנויות שמכרו בשר לא כשר ואין בדברים אלו בכדי להצדיק פעולה מצידם, גם במישור הביטוחי. מה היה מצופה בנסיבות שכאלו ממבוטח סביר, מקשה השופט סוהיל, שיסגור את עסקו ? שיפנה למבטח ויודיע לו, באמצע תקופת הכסוי, לפעול להסיר את הכיסוי הביטוחי, או להעלות לו את הפרמיה? האם צפייה כאמור מתיישבת עם ההיגיון והמדיניות הראויה? ובכלל, תמהה השופט, איזה הגיון יש בלייחס לבעלי החנות נכונות להסתכן מרצון למרות הסכנה הוודאית? אילו אכן סברו שמדובר בסיכון ממשי, האם לא חזקה עליהם שהיו פונים למשטרה?
מכאן פנה השופט לדון בנושא סוג הבשר הנמכר בחנות: ברור העובדות, מציין השופט, מגלה כי עניין זה כלל לא הוזכר בפוליסה ולא עלה בשלב ההתקשרות, לרבות בזמן כריתת חוזה הביטוח; סוכן הביטוח של שירביט העיד גם בחצי פה כי ידע שהחנות מוכרת בשר לא כשר אך לא עשה דבר בעניין. כל האמור, קובע השופט, מראה כי לא היה על המבוטחים לדעת כי המדובר בפרט רלבנטי, ועל אחת כמה וכמה פרט מהותי, שעליהם לדווח עליו לחברת הביטוח.
גם מההסתמכות של שירביט על חוק העזר לא התרשם השופט וקבע כי לדעתו אין בנסיבות השלכה, בין האיסור בחוק העזר, לתוקף הכיסוי הביטוחי, ובפרט שעה שמדובר בחנות הפועלת על פי רישיון עסק כדין, ובאותו רישיון לא קבועה כל מגבלה לעניין מכירת בשר לא כשר.
לאור האמור קבע השופט כי התנהלות שירביט, אשר התכחשה לכיסוי הביטוחי שלא כדין ונמנעה מלתת פיצוי לארטיוב ואולג בגין נזקי המבנה והתכולה המכוסים בפוליסה, באה בגדר הפרת חוזה הביטוח ואף הגדילה את הנזק וההפסדים כתוצאה מאירוע ההצתה. בסופו של יום חויבה שירביט לשלם את סכום התביעה בצירוף ריבית עונשית בשיעור כפול מזה הקבוע בחוק וזאת בשל התנהגות חסרת תום לב. בנוסף מחייב השופט את שירביט לשלם גם פיצויים בגין הנזק שנגרם עקב הפרת ההסכם (הפוליסה) על ידה. טרם סיום מציין השופט סוהיל כי טוב הייתה עושה שירביט באם הייתה נמנעת מלבסס טיעוניה על העיקרון לפיו "מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה", וזאת, בבחינת, "הפוסל במומו פוסל".
נכתב על ידי עו"ד עודד שטרנברג