Change text to large sizeChange text to medium sizeChange text to small size

המוות של אביך היה צפוי

שי וזיוה לויצקי תכננו בקפידה את נסיעתם לחו"ל. הם שילמו מראש עבור כרטיסי טיסה ודמי שכירות לקרוואן.

לכל צרה שלא תבוא, רכשו גם פוליסת ביטוח "שיר לנוסע" בחברת הביטוח שירביט.

למרבה הצער, כעשרים יום לפני הנסיעה נפטר אביה של זיוה.

בני הזוג לויצקי ביטלו כמובן את נסיעתם.

לאחר דין ודברים עם סוכנות הנסיעות וסוכן הקרוואנים הצליחו לקבל חלק מכספם בחזרה. את היתרה בסך כ- 15,000 ₪ פנו לקבל משירביט.

אתם לא זכאים לדבר, ענו להם נציגי שירביט.

אבל בפוליסה רשום במפורש, כי אם הנסיעה תתבטל עקב מוות של בן משפחה קרוב, נהיה זכאים להחזר סכומים ששולמו מראש עבור הנסיעה, תהו בני הזוג.

נציגי שירביט לא כפרו בכך שאביה של זיוה הוא בגדר "בן משפחה קרוב". טענתם הייתה אחרת.

לגרסת שירביט, פטירת האב הייתה בגין "סיבוך צפוי".

שירביט גילתה כי האב היה בן 81 וכי ארבעה חודשים לפני רכישת הפוליסה, אובחנה אצלו מפרצת גדולה בעורק הראשי. הרופאים המליצו לנתחו, אך הוא סירב.

בני הזוג לויצקי פנו לבית המשפט לתביעות קטנות בראשון לציון והמחלוקת הונחה על שולחנו של שופט בית משפט השלום, שאול מנהיים.

לפי לשון הפוליסה, מצא השופט, אין תחולה לכיסוי עבור ביטול נסיעה עקב מוות של קרוב משפחה, רק אם בעת רכישת הפוליסה קרוב המשפחה היה מאושפז, או היה ברשימת המתנה לניתוח. במקרה זה, האב המנוח לא היה מאושפז ולא היה ברשימת המתנה לניתוח. השופט דחה את הניסיון לטעון כי מצבו של מי שהוצע לו ניתוח ודחה את ההמלצה, שקול למצבו של מי שממתין לניתוח. אילו שירביט סברה כי שני המצבים שווי ערך, היה עליה לרשום במפורש בפוליסה כי אין כיסוי גם במצב בו קרוב המשפחה קיבל המלצה לבצע ניתוח ודחה אותה.

כעת עובר השופט לדון בטענה אחרת של שירביט, כי המבוטחים הטעו אותה בעת עשיית הביטוח, כאשר לא גילו לה שאצל האב אובחנה מפרצת.

על פי חוק הביטוח, כדי לזכות בטענה זו, על שירביט להוכיח כי הציגה בפני המבוטח שאלה בכתב לגבי מצב בריאותם של בני משפחתו הקרובים. שירביט לא עשתה כן. חזקה עליה כי גבתה מחיר גם עבור הסיכון כי למבוטח בני משפחה שאינם בריאים ושגילם מתקדם.

אכן, מוסיף השופט, חוק הביטוח מטיל על מועמד לביטוח חובה לגלות מידע מהותי, גם ללא שאלה מפורשת. אולם כדי לזכות בטענה זו, על חברת הביטוח להוכיח כי המבוטח ידע שהמידע מהותי והסתיר אותו בכוונת מרמה, על מנת לקבל תגמולי ביטוח. שירביט לא טענה זאת וגם לא הביאה שמץ של ראיה כי בני זוג לויצקי ידעו, או אפילו העריכו בסבירות של ממש כי המנוח ילך לעולמו דווקא סמוך לפני הנסיעה וכי ערכו את הביטוח מתוך כוונה לקבל את תגמולי הביטוח.

בסופו של דיון, דחה השופט את טענות נציגי שירביט וחייב אותה לשלם לבני הזוג לויצקי את הסכומים שירדו לטמיון עקב ביטול נסיעתם.

בשולי הדברים השופט הוסיף מספר הערות חשובות שראוי כי כל חברת ביטוח תאמץ אותם בעת בדיקת תביעות מבוטחיה.

"חברת ביטוח", מבהיר השופט, "אינה בעלת דין מן השורה. היא גורם מקצועי. היא חייבת לדעת היטב את רזי החקיקה והפסיקה החלים על דיני הביטוח. היא אמורה גם לדעת כי חובת הגילוי בתחום הביטוח, שונה מזו שבדיני החוזים הכלליים.

"שירביט", קובע השופט, "התנהלה במקרה זה כאילו אין היא מכירה את הדין בתחום הגילוי של מבוטח. אין לקבל זאת כדרך לגיטימית. גישה כזו מגבירה את פערי הכוחות שבין חברת הביטוח, שלרשותה זמן ואמצעים להתדיינות, לבין המבוטח שכבר ניזוק עקב קרות מקרה הביטוח ולא תמיד יש לו היכולת הכספית ואפילו ההבנה המהותית כי אם ייאבק על זכויותיו, יזכה בדין. גישה כזו גם מגדילה את כמות ההתדיינויות בין מבוטחים לחברות הביטוח, תופעה לא רצויה המייקרת בסופו של חשבון את עלות הביטוחים".