בחיק הטייקונים

ש' חלה במחלת כליות קשה. מהר מאוד המצב התדרדר. הוא נזקק בדחיפות להשתלה. מתווך טורקי הציע כליה תמורת 45,000 דולר. חבריו של ש' התגייסו ואספו תרומות.

כשהגורל מפנה עורף, אין גבול לאכזריותו. ש' העביר את התרומות למתווך הטורקי. זה נעלם. עם התרומות, כמובן.

לש' הייתה פוליסת ביטוח לאובדן כושר עבודה. מדובר בפוליסה המשלמת תגמולים חודשיים לאנשים במצבו של ש', המצויים באובדן כושר עבודה מוחלט.

ש' סיפר בייאוש לנציגי חברת הביטוח על קורותיו עם הסוכן הטורקי. לא נעים לי לפנות אל החברים שיאספו שוב תרומות, הוסיף.

אתה לא צריך, השיבו לו נציגי חברת הביטוח, כמחווה של רצון טוב, החלטנו להקדים ולשלם לך 45,000 דולר. בהצלחה בניתוח.

כמה יפה מצדכם, התפעל ש'.

אכן, השיבו נציגי חברת הביטוח, אבל יש לנו תנאי קטן, שתבטל את הפוליסה שלך ותחתום על זה שאין לך יותר תביעות נגדנו.

אבל הסכומים בפוליסה גבוהים בהרבה מסכום הכליה, הביע ש' מחאה רפה.

נכון, אמרו נציגי חברת הביטוח, אבל אנחנו לא החברים שלך. אנחנו גוף עסקי.

ש' עשה חישוב מהיר. אם יקבל את הצעת חברת הביטוח יוכל לרכוש כליה נוספת, אבל לא יהיה לו ממה להתפרנס לאחר ההשתלה. לעומת זאת, אם לא יקבל את הצעת חברת הביטוח יהיה לו ממה להתפרנס בעתיד, אבל הוא לא ישרוד עד לאותו עתיד.

ש' מיהר כמובן לחתום.

בעשור החולף, חל צמצום מרחיק לכת בדאגת מדינתנו לאזרחיה. במסגרת זו, גם ניהול החסכונות, שכל אחד מאתנו מפריש לעת זקנה ולעת צרה, עבר תהליך מואץ של הפרטה.

גופים עסקיים פרטיים, במסגרת שוק חופשי, ייטיבו לשמור ולנהל את כספי הציבור המיועדים לביטחון סוציאלי, לבריאות, לסיעוד ולהגנה על הרכוש. זו הייתה המנטרה שמכרו לנו לאורך העשור. אנו התמימים האמנו.

אולם ההפרטה בתחום הביטוח לא הייתה אלא בלוף. חסכונותינו אכן הועברו לתאגידי ביטוח פרטיים אולם אלה לא פועלים במסגרת שוק חופשי אלא במסגרת שוק חופשי מתחרות. כעת מתברר כי הדבר נעשה רק כדי לאפשר לארבע משפחות ותאגיד זר אחד, לגזור, מבלי להתאמץ במיוחד, קופונים של עשרות מיליארדי שקלים בשנה.

לעומת זאת, רעיון שוק הביטוח החופשי ירד לטמיון. במקום ליצור תחרות אמיתית, המדינה אפשרה לחתולים הגדולים לבלוע את הקטנים. מספר תאגידי הביטוח הצטמצם פלאים. התחרות החופשית נעלמה.

כך, בסוף העשור, אנו מתעוררים כשבשוק הביטוח 5 קונגלומראטים, השולטים ביותר מ- 95% משוק הביטוח. ביטחוננו הכלכלי, מאות מיליארדי שקלים שחסכנו על פני עשרות שנות עמל, מופקד בידי ארבע משפחות: המבורגר מהראל, דנקנר מכלל, תשובה מהפניקס, גורביץ' ממנורה ובידי תאגיד הביטוח האיטלקי ג'נרלי (מגדל).

מה נותר מההבטחה לשוק ביטוח חופשי? כלום. את מספר השחקנים המשמעותיים בשוק אפשר למנות, כאמור, על אצבעות יד אחת. כל הפוליסות זהות. התעריפים דומים. בין תאגידי הביטוח קיימת תחרות רק בתחום מדיניות התביעות: בציניות וברשעות.

בהעדר שוק חופשי, מי נותר להגן עלינו מפני שרירות לבם של הטייקונים? רק השופטים.

"שאל מה אתן לך", אומר אלוהים לשלמה המלך זמן קצר לאחר הכתרתו. ואלוהים מופתע מתשובתו של המלך הצעיר. שלמה לא מבקש אריכות ימים. לא עושר. לא כבוד. לא כוח להכניע את אויביו. אפילו לא יכולת שכלית.

שלמה מבקש רק דבר אחד: "לב שומע לשפוט את עמך", יכולת רגשית להקשיב לבעלי הדין. להבין לנפשם ולהבחין בין טוב לרע.

עם תחילת העשור השני של המאה ה- 21 אני מבקש לפנות מעל במה זו, בדחילו ורחימו, אל שופטי ישראל במספר משאלות.

לרבים מכם, זאת אני יודע מהיכרות עמוקה עם פסקי הדין שלכם, לב שומע. אנא הפעילו אותו בבואכם לשפוט את האומללים, אשר העשירו משך שנים את תאגידי הביטוח ובבוא עת צרה, ננטשו על ידם.

אל תתנו לחברות הביטוח להפוך אתכם לסלקי התביעות שלהן

לפני מספר ימים ניצבו ילדיה של ג' בפני שופטת מחוזית. האם נפטרה. חברת הביטוח סירבה לשלם את סכום הביטוח. אמכם, כך טענו נציגי חברת הביטוח, לא גילתה את כל האמת על מצבה הרפואי.

אני מציעה לסיים את התיק ב- 60% מסכום הביטוח, אמרה השופטת.

מדוע, התקשו הילדים להבין, הרי מתוך הצעת הביטוח עולה שאמנו המנוחה גילתה כל מה שניתן היה לגלות.

היא הנותנת, אמרה השופטת. בכל תיק בבית משפט הסיכויים לזכות הם 50%. כאן אמכם המנוחה גילתה, לכן אני מציעה 60%.

חברות הביטוח גילו כי לא כדאי להן להתאמץ בטיפול הוגן בתביעות. הרי אפשר לנפנף את הנפגעים כך סתם. אפילו בלי לתת כל סיבה עניינית. ישנם שופטים הרואים בהתנהגות זו דבר לגיטימי. ביותר מדי מקרים, גם חברת הביטוח וגם השופט יודעים כי צריך לשלם הכול. אף על פי כן בפתח הדיון יש שופטים המציעים למבוטח כי יעשה "הנחה" לחברת הביטוח ובכך לסיים עניין מהר. שאם לא כן, כך מתרץ השופט הפראקטי, מה תרוויח חברת הביטוח מזה שתשלם לך מייד את כל מה שמגיע לך?

אל תאפשרו לחברות הביטוח להטיח סתם כך כתמי מרמה במבוטח

מבוטח המגיש תביעה לחברת הביטוח נתקל לא אחת באיום כי חברת הביטוח, באמצעות בתי המשפט, תדביק בו כתם של מרמה. שופטת בית המשפט העליון, עדנה ארבל, התריעה על כך זה מכבר: "יש טעם לפגם בעיניי שבכל מקרה בו מבוטח פונה לחברת ביטוח ודורש את התגמולים עם קרות מקרה הביטוח, ירחף מעל ראשו צל של חשד כי הוא עצמו ביים שוד, או הצית את רכושו שלו".

אלא שבצד מסר ברור זה, לא הוטלה עד היום כל סנקציה על חברת ביטוח שהטיחה, כך סתם, חשד במבוטחה. בהעדר סנקציה, יתמידו חברות הביטוח בדרכן.

דעו כי תאגידי הביטוח מתעללים תחת גלימתכם במבוטחים סיעודיים

קשיש שהפך סיעודי, זקוק לגמלת הסיעוד כאוויר לנשימה, כדי לסיים את חייו בכבוד. נציגי תאגידי הביטוח מנצלים מצב זה. הם דוחים את תביעת המבוטח הסיעודי בטענות סרק ומציעים כי ייקח מיידית פרוטות תמורת ויתור על תביעתו. מוטב שתקבלו את הצעתנו, אומרים נציגי תאגיד הביטוח למשפחת החולה הסיעודי, הרי עד שתתברר התביעה בבית המשפט, יקירכם ימות.

ראוי היה כי השופטים יתנו דחיפות מרבית בטיפול בתביעות המבוטחים הסיעודיים.

אל תרוקנו את ביטוח אובדן הכושר לעבודה מתוכן

רבים מאתנו רוכשים, במסגרת מקום העבודה ואף כעצמאיים, פוליסות לביטוח אובדן כושר עבודה. מדובר בכיסוי יקר. אולם, למרבה הצער, כיסוי זה רוקן מתוכן על ידי פרשנות בית המשפט העליון. על פי הרשום בפוליסה, ניתן לשלוח כל מבוטח שאיבד את כושרו לעבוד בעיסוקו הקודם, לעבוד בכל עיסוק סביר אחר. הפרשנות שנתנו שופטינו למונח "עיסוק סביר אחר" הוא כה רחב עד שאין עיסוק שלא יכול להימצא לו תחליף. לפי פרשנותם, אפשר לשלוח טייס שיהפוך חו"ח למשותק, לעבוד כסוכן נסיעות.

כך קרה, שהמקשים השחוקים ביותר במחשבי הרופאים התעסוקתיים של חברות הביטוח הם מקשי "העתק" "הדבק". הם מעתיקים מחוות דעת אחת לשנייה את הפסקה: "מסוגל לעבוד כשומר בחניון, כמאבטח בפתח חנות, כסוכן מכירות...". הבעיה היא שכבר אין בנמצא מקומות עבודה נחשקים שכאלה בשוק. אלה נתפסו כולם על ידי מבוטחי חברות הביטוח שנפגעו.

ראוי לבחון מחדש את הפרשנות לפוליסה זו, כדי לתת לה תוקף, כדי לתת תמורה לכספנו.

מינוי מומחים רפואיים ראויים

המומחים הרפואיים המתמנים על ידי השופטים אמורים להיות "ניטראליים". אבל בפועל, לחלק מהמומחים הממונים קשרים עסקיים עם תאגידי הביטוח. חלקם ידועים כ"פרו חברות ביטוח". מינויים שכאלה פוגעים קודם כל באמינותה של מערכת בתי המשפט. לא ברור מדוע השופטים מתעקשים שלא לסלול דרך הוגנת, מעוררת אמון, למינוי מומחים.

סיכויי האלמנה להינשא מחדש

על פי פסיקת חלק מהשופטים, יש לנכות מהפיצויים המגיעים לאלמנה עבור מות בעלה את ה"רווח" שהיא עשויה להפיק מסיכוייה להינשא מחדש. בעקבות גישה זו, אלמנת המנוח מושמת מייד תחת מעקב. יש תאגידי ביטוח המרחיקים לכת ושולחים לאלמנה פיתוי.

השופט נאלץ גם הוא להפעיל את כישוריו בזיווג זיווגים. האם האלמנה צעירה, יפה ובעלת מידות ראויות. האם הדייט האחרון היה סתם סטוץ, או תחילתו של בעל. האם בן הזוג החדש מוכשר יותר מזה הקודם. חלק משופטינו יצאו בביקורת קשה על תופעה מזוויעה זו. אולם התופעה לא נפסקה. כבוד האלמנה וצנעתה ממשיכים להיות למרמס על דוכן העדים.

אמצעי מיגון

באתר איגוד חברות הביטוח חושף כלכלן האיגוד סוד גלוי: "הגורם המניע את גניבות הרכב הם כוחות השוק. גונבים רכב בעיקר לפירוק". כלומר, שיעור הגניבות מושפע בעיקר מהביקוש לחלקי חילוף משומשים.

ומי קובע ביקוש זה? חברות הביטוח אשר במוסכי ההסדר שלהן משתמשות בחלפים משומשים. הא ראיה כי דגם חדש של מכונית שרק הגיע לארץ אינו נגנב, שהרי לפי הנחיות משרד התחבורה, אסור לחברות הביטוח להשתמש בחלפים משומשים לתיקון רכבים חדשים במסגרת תקופת האחריות.

מדוע אם כן ממשיכות חברות הביטוח להתנות תשלום תגמולי ביטוח בהפעלת אמצעי מיגון?

לא משום שאי הפעלת אמצעי המיגון מעלה את סיכון הגניבה. הרי גם מכוניות שהופעלו בהן אמצעי המיגון נגנבות.

הסיבה היא שהשופטים, רובם ככולם, נופלים ברשת טענות חברת הביטוח כי יש לשלול את תגמולי הביטוח ממבוטחים שלא הפעילו אמצעי מיגון. מי שיעיין באתר בתי המשפט יראה מידי שבוע פסקי דין רבים המאשרים לחברות הביטוח לשלשל לכיסן את תגמולי הביטוח של מבוטחים תמימים שנכשלו בהפעלת אמצעי מיגון.

שופטים מעטים, למרבה הצער מעטים מידי, אינם נופלים בפח יקוש זה.

תקופת ההתיישנות הקצרה

בביטוח קיימת תקופת התיישנות קצרה, של 3 שנים. אולם פעמים רבות המוטבים, כמו הורי התלמידים בפוליסת ביטוח תאונות לתלמידים, אינם יודעים שהם מבוטחים. לעיתים תביעת הביטוח מתגבשת בחלוף זמן רב מיום התאונה, כמו בפוליסות נכות מתאונה. לא תמיד הנכות מתגבשת מייד לאחר התאונה. ניתן לפרש את חוק ההתיישנות כמאפשר להתחיל ולמנות את תקופת ההתיישנות רק מיום גילוי הפוליסה, ורק מיום התגבשות הנכות. אף על פי כן, קבע בית המשפט העליון כי במקרים כאלה קיימת התיישנות. המבוטחים והנפגעים איבדו את זכויותיהם.

אלה רק מקצת הפסיקות והגישות של השופטים, המאפשרות לתאגידי הביטוח להתעלל בציבור צרכני הביטוח שנתן בהם אמון.

אנא, שופטים יקרים, קחו בחשבון שאתם המעוז האחרון של האזרח בנפול עליו אסונו.