צברת נקודות ורישיונך נפסל? אין ביטוח

רכב המאזדה של יהושוע אטיאס ניזוק בתאונת דרכים. אטיאס פנה אל חברת הביטוח הראל וביקש להפעיל את פוליסת ביטוח המקיף שלו אצלה.

מסלקי התביעות בהראל חקרו וגילו כי אטיאס צבר נקודות ולכן קיבל ממשרד הרישוי הודעה על פסילה למשך 3 חודשים וזימון למבחן עיוני. התאונה ארעה בתוך תקופת הפסילה. אכן, הודה אטיאס, בזמן התאונה הייתי בפסילה מנהלית, אולם משרד הרישוי דחה את כניסת הפסילה לתוקף. תוקף הרישיון הוארך, ללא קשר לתאונה, עד 3 חודשים לאחר התאונה. מבחינת רשות הרישוי, אם כן, הרישיון היה בתוקף בזמן התאונה.

אבל את ההחלטה לדחות את מועד כניסת הפסילה לתוקף, משרד הרישוי קיבל רק שבוע ימים לאחר התאונה, ענו לו מסלקי התביעות, לכן בפועל, ביום התאונה, נהגת עם רישיון שפג תוקפו. הם הפנו את אטיאס אל הוראה בפוליסה הקובעת באופן מפורש כי אדם ש"נפסל מלקבל או מלהחזיק רישיון", אינו רשאי לנהוג ברכב המבוטח.

אטיאס נאלץ לפנות לעזרת מערכת הצדק.

האם בית המשפט יכול לסייע בידו? בוודאי שכן. חוק הביטוח בנוי על הגינות צרכנית. מותר לחברת הביטוח להתנות תנאים, אולם לא כל הפרת תנאי פוטרת את חברת הביטוח. על פי החוק, רק הפרה של תנאי המשפיעה על הסיכון נלקחת בחשבון. כך לדוגמא, אם חברת הביטוח דורשת סורגים בחלון והפריצה לדירה נעשית דרך הדלת, חברת הביטוח חייבת לשלם למבוטח, למרות שהפר את תנאי הסורגים.

בחוק הביטוח אפילו מצוי סעיף הקובע זאת באופן מפורש. סעיף 29, המכונה "סעד מיוחד", מעניק לשופט סמכות לחייב את חברת הביטוח לשלם למבוטח את מלוא תגמולי הביטוח (או את חלקם, לפי שיקול דעתו), אם התנאי שהופר על ידי המבוטח "לא השפיע השפעה של ממש על סיכון חברת הביטוח". במקרה של אטיאס, אותה רשות רישוי שעליה סמכה חברת הביטוח כאשר פסלה את רישיונו, ביטלה את הפסילה כאשר האריכה את תוקף הרישיון עד לאחר התאונה. משמע שלפי אותה רשות (שעליה כאמור הסתמכה חברת הביטוח), נהיגת הרכב עם רישיון פסול בעת התאונה, לא השפיעה השפעה של ממש על סיכון חברת הביטוח, מעבר לסיכונים הרגילים שבעצם הנהיגה.

האם בית המשפט יעשה שימוש בסעיף 29 לחוק הביטוח ויסייע לאטיאס? מיד נראה.

אין מחלוקת, קובע השופט יעקב וגנר, מבית משפט השלום בחיפה, כי "רישיון הנהיגה של אטיאס נפסל בפועל בעת קרות התאונה ורק כשבוע לאחר התאונה, דחתה רשות הרישוי את הפסילה למועד שחל 3 חודשים לאחר התאונה".

גם לא יכולה להיות מחלוקת, ממשיך השופט וגנר, כי נהיגה בשעת פסילה מהווה הפרה של תנאי הפוליסה.

השופט כלל לא דן בשאלה שהחוק מחייב אותו לדון בה: האם הפסילה המנהלית במקרה של אטיאס הגבירה את הסיכון המוטל על חברת הביטוח.

להבדיל מעמיתיו בבתי משפט אחרים, כמו השופטים קורן בתל אביב, וינוגרד בירושלים ודאוד מאזן מנצרת, השופט וגנר גם לא עושה אבחנה בין נהגים שלא ידעו על הפסילה לבין נהגים שנהגו ללא רישיון במתכוון. כך או כך, לדעתו, אין כיסוי ביטוחי כאשר הנהג שנהג ברכב היה ללא רישיון בתוקף. "לא יעלה על הדעת", מסביר השופט, "לאפשר לנהג להשתמט מקבלת אחריות לגבי מעשיו בטענה של שכחה, ובטח ובטח אין להעניק "פרס" על התנהגות זו".

השופט וגנר גם לא נוהג כמו עמיתו דאוד מאזן מנצרת הקובע כי החלטת רשות הרישוי לדחות את תקופת הפסילה, פועלת רטרואקטיבית גם לגבי הביטוח.

השופט וגנר נטל על עצמו את תפקיד השופט המרתיע והמחנך: "יש לזכור שהרציונל שעומד מאחורי שלילת הכיסוי הביטוחי מנהגים בתקופת פסילה הינו, בין היתר, הרתעה, במובן שנהג שנוהג ללא רישיון חייב לדעת שככל שיגרם נזק הוא לא יכול לקבל בגינו פיצוי לעצמו ולא יוכל לבקש מחברת הביטוח לפצות אחרים בהם פגע".

בסופו של יום, אטיאס נענש כהוגן. למרות שמבחינת רשות הרישוי הוא נהג ביום התאונה עם רישיון תקף, כל תגמולי הביטוח נשללו ממנו והוא אף חויב לשלם להראל הוצאות משפט בסך של כ- 5,000 שקל.

סעיף 29 לחוק הביטוח, בכלל לא נזכר בפסק הדין. לאור גישתו ההרתעתית של השופט וגנר, גם אם סעיף 29 לא היה נעלם מעיניו, ספק אם היה מפעיל את הסמכות המצויה בו.