Change text to large sizeChange text to medium sizeChange text to small size

הכיסוי הביטוחי במהלך השתלמות

עתיד החברה שלנו, תלוי בחינוך ילדינו. על כך קיימת הסכמה כללית.

אין כמו הכשרה מתמדת של מורים בעלי מוטיבציה, כדי להעלות את רמת החינוך. גם על כך לא יכולה להיות מחלוקת.

אולם, כפי שנראה מייד, את המחיר להכשרת המורים, המדינה שלנו לא מוכנה לשלם ואף זונחת אותם כשהם נפגעים במהלך ההשתלמות.

משרד החינוך מעודד מורים לצאת להשתלמויות, אך לא מפריש עבורם דמי ביטוח לאומי.

הביטוח הלאומי, במקום להתייחס למשרד החינוך כמו אל מעביד סורר, המתחמק מתשלום, מעניש את המורים הנפצעים בתקופת ההשתלמות ושולל מהם כיסוי ביטוחי.

בתי הדין לעבודה, למרבה הצער, כפי שנראה מייד, נותנים גושפנקא למצב דברים זה, ומותירים את המורים מול שוקת שבורה.

רינה עאמר יצאה להשתלמות מורים בידיעת הארץ. במסגרת ההשתלמות, יצאו המורים לטיול ברמת הגולן. במהלך הטיול, ארעה לעאמר תאונה.

עאמר פנתה לביטוח הלאומי וביקשה כי יכיר בתאונה כתאונת עבודה. הטיול היה חלק בלתי נפרד מההשתלמות, הסבירה אעמר לנציגי הביטוח הלאומי, וההשתלמות חלק בלתי נפרד מהיותי מורה לידיעת הארץ.

אולם נציגי הביטוח הלאומי השיבו את פניה ריקם.

עאמר פנתה לעזרת בית הדין לעבודה והמחלוקת הגיעה עד בית הדין הארצי.

כדי לקבוע אם פגיעה במהלך השתלמות מהווה תאונת עבודה, הסבירה השופטת ורדה וירט-ליבנה, יש לבדוק אם ההשתלמות נעשתה ב"זמן הרגיל" של העבודה, את העידוד שהמעביד נתן להשתתפות בה, מי מימן את הוצאות ההשתלמות והאם העובד המשיך לקבל את שכרו בתקופת ההשתלמות.

במקרה של עאמר, קובעת השופטת, משרד החינוך שלח הודעה על ההשתלמות לבית הספר בו עאמר לימדה. ההשתלמות הייתה מוכרת לצורך גמול השתלמות. לאחריה קודמה עאמר לתפקיד של רכזת טיולים בבית הספר ושכרה שופר. משרד החינוך מימן גם חלק מההשתלמות בדרך של סבסוד. כל אלה מצביעים על כיוון של הכרה בתאונה כתאונת עבודה.

אולם, מאידך, ההשתלמות התקיימה לאחר שעות הלימודים ובחופשות. אעמר השתתפה בהשתלמות מתוך יוזמה שלה. משרד החינוך רק מסר הודעה על קיומה. לעאמר לא שולם שכר בתקופת ההשתתפות בהשתלמות, ממילא גם לא הופרשו דמי ביטוח לאומי בתקופה זו.

משקילת המרכיבים אלה מול אלה, מסכמת השופטת, ניתן להסיק כי הקשר בין עבודתה של עאמר לבין ההשתלמות הינו קשר עקיף ורופף אשר אינו מצדיק הכרה בהשתלמות כפעולה נלווית לעבודה.

בשולי הדברים מוסיפה השופטת, כי אין ספק, שמשרד החינוך רואה בעין יפה השתתפות של מורים בהשתלמויות, אשר מסייעות להרחבת אופקים ובמקרים מסוימים לשיפור יכולות לימוד. אולם, אין בכך כדי לקבוע כי קיימת הצדקה להרחיב את היקף הכיסוי הביטוחי בגין פגיעה בעבודה גם להשתלמויות מסוג זה.

מדובר מפסק דין מקומם עם הבחנות דקיקות מנותקות מהמציאות, הנותן למשרד החינוך ולביטוח הלאומי הכשר להותיר את המורים בתקופת השתלמות ללא כיסוי ביטוחי. העובדה שמשרד החינוך לא משלם דמי ביטוח לאומי בתקופת ההשתלמות אינה רלבנטית. אילו היה מדובר במעביד פרטי, השולח עובד להשתלמות וחוסך בתקופה זו את דמי הביטוח, תוצאת פסק הדין הייתה שונה. בית הדין היה מאלץ את הביטוח הלאומי להעניק לעובד כיסוי ביטוחי והביטוח הלאומי היה תובע, על פי סעיף 369 לחוק הביטוח הלאומי, השבה מהמעביד.

זו הייתה צריכה להיות התוצאה גם במקרה של אעמר.