Change text to large sizeChange text to medium sizeChange text to small size

מעשים מגונים בילדה אינם מצדיקים פיצויים עונשיים

זמרי (שם בדוי) התעלל מינית בילדתם בת השש של שכניו. נחסוך מהקורא את פרטי המעשים המגונים.

על פי חוות דעת של פרופ' יהודה היס, מהמכון הפתולוגי, הוא גם אנס אותה.

אולם במשפט הפלילי הסכים זמרי להודות רק בביצוע "מעשים מגונים".

השופט הפלילי הביע סלידה ממעשיו של זמרי: "מעשיו הינם מכוערים ובזויים", קבע השופט, "הם בוצעו בילדה רכה בשנים, על ידי אדם שהיא ומשפחתה נתנו בו את אמונם... תפקידו של בית המשפט הוא לשמש מגן לילדות קטנות כנגד מעשים אלה, והאינטרס הציבורי מחייב להוקיע מעשים כאלה, ולתת ביטוי להוקעה בענישה הלימה".

אכן דברים כדרבנות, אולם כדברי המשורר "נשיאים ורוח וגשם אין".

בסופו של יום, השופט הפלילי גזר על זמרי 3 שנות מאסר וחייב אותו לפצות את הילדה ב- 5,000 שקל.

על זהותו של זמרי הוטל איפול. אולי מחר יצרו שוב יגבר עליו. למה להזהיר את ההורים מפניו?

הוריה של הילדה לא הסתפקו בפיצויים המגוחכים שנפסקו במשפט הפלילי והגישו תביעת נזיקין אזרחית נגד זמרי בבית משפט השלום ברמלה.

השופטת אסתר נחליאלי-חיאט שמעה עדויות על מצבה הרפואי של הילדה, על המשברים שפקדו את המשפחה, על הצורך להעתיק את מקום המגורים ולהחליף בית ספר, על הטראומה שבחקירה על ידי חוקרת נוער.

עבור כל הסבל והייסורים שעברה הילדה ומשפחתה פסקה השופטת פיצויים בסך 146,410 שקל. כך חישבה בדיוק על השקל. מסכום זה, הקפידה השופטת לקבוע, אין לשכוח לנכות את 5,000 השקלים שנפסקו בהליך הפלילי. חס וחלילה שזמרי ישלם 5,000 שקל מיותרים.

ההורים ביקשו מהשופטת להטיל על מי שפגע בילדתם פיצויים עונשיים.

לא, השיבה השופטת נחרצות. פיצויים עונשיים מתאימים רק למקרים חריגים ויוצאי דופן בחומרתם. מעשהו של זמרי "ראוי לכל גינוי", אבל לדרגה של "יוצא דופן בחומרתו" הוא לא מגיע.

אין לשכוח, מיהרה השופטת להבהיר, שזמרי הוא אדם עם עבר נורמטיבי, אזרח מן השורה במשך עשרות שנים, ללא רבב. "זו מעידתו הראשונה... אין ספק שזמרי כבר שילם מחיר יקר בעצם העמדתו לדין והרשעתו, וכל שכן הוא ימשיך לשלם מחיר יקר בריצוי מאסר בפועל, ובתשלום הפיצויים".

ההורים פנו לבית המשפט המחוזי במחוז המרכז. אולי שם יבינו את כאבנו, סברו ההורים לתומם.

לא היה מקום לערעור, פסקו שלושת שופטי המחוזי, אילן שילה, מיכל נד"ב ומאיר יפרח. הם דחו את הערעור וחייבו את ההורים לשלם למי שהתעלל בילדתם הוצאות משפט בסך 20,000 ₪. אסור שזמרי יסבול מחסרון כיס, הרי עורכי דינו לא עובדים חינם.

ההורים פנו לבית המשפט העליון.

"מדובר במקרה עצוב וקשה", במילים אלה פותח השופט אליקים רובינשטיין את פסק דינו. יחד עם זאת, אומר השופט רובינשטיין, אין לפסוק פיצויים עונשיים.

פיצויים עונשיים, מבהיר השופט רובינשטיין, "נועדו לשקף את סלידתה של החברה מהתנהגותו של המזיק". אולם, מוצדק לפסוק אותם רק "במקרים חמורים במיוחד".

על אחת כמה וכמה, הדברים אמורים כאשר המזיק כבר נענש במשפט הפלילי. כאן רק במקרים חריגים שבחריגים, ישית בית המשפט על המזיק פיצויים עונשיים. המקרה של זמרי אינו חריג שבחריג, פוסק השופט רובינשטיין ודוחה את ערעור הילדה ומשפחתה.

השופט אליעזר ריבלין, לעומתו, הגיע למסקנה כי הילדה קופחה בפסיקת הפיצויים וכי יש להכפילם. לדעתו, לעובדה שנפסקו פיצויים בהליך הפלילי אין נפקות של ממש לעניין פסיקת פיצויים עונשיים בתביעת נזיקין, במיוחד לאור הסכומים הנמוכים הנפסקים בהליך הפלילי.

אולם בסופו של יום ההורים וילדתם לא זכו בכל תוספת.

השופט השלישי שישב בהרכב, יורם דנציגר, הצטרף אל השופט רובינשטיין. "למרות הסלידה המובנת מאליה ממעשיו המכוערים והבזויים של זמרי, הרי בהתחשב בעונש הפלילי המשמעותי שהושת עליו, אין מקום להטיל עליו גם פיצויים עונשיים".

להשלמת התמונה נציין כי גם בקשה לדיון נוסף בסוגייה נדחתה.