בחר גודל טקסט גדולבחר גודל טקסט רגילבחר גודל טקסט קטן

על שלושה מינויים מעוררי תקווה

כוחם הכלכלי של 5 תאגידי הביטוח הגדולים במדינת ישראל, כלל, מגדל, הפניקס, הראל ומנורה, צריך להדיר שינה מעיני שופטינו.

קונגלומרטים אלה שולטים ב- 96% משוק ביטוח החיים וב- 70% משוק הביטוח האלמנטארי.

תאגידי הביטוח משלשלים לכיסם מידי שנה רווח של 15 מיליארד שקל. הם מחזיקים בתיק נכסים של כ- 200 מיליארד שקל. הם שולטים בקרנות פנסיה וקופות גמל.

הגישה הרווחת כיום בעולם היא, שהסכנה הממשית לזכויות האדם, באה מכיוונם של גופים אלה. פחות מרשויות השלטון.

אדם הנזקק לסיעוד, או לתרופה מצילת חיים, תלוי ברצונם הטוב של תאגידי הביטוח ולא של משרד הרווחה, או הבריאות.

אדם שרכושו נגנב באישון לילה ויפנה למשטרה, לא יגלה שם כוח שיטור מיומן שיוזנק לעצור את הפורצים, אלא שוטר מנומנם, שכל תפקידו להנפיק אישור על הגניבה עבור חברת הביטוח. גורלו הכלכלי של הקורבן תלוי, שוב, בהגינותה של חברת הביטוח.

בתי המשפט בעולם המערבי, למדו היטב את הלקח המר של המדינה המתירנית במאה התשע עשרה. זו אפשרה למתי מעט לצבור כוח כלכלי ותחת סיסמת חופש חוזים רחב, כמעט ללא מעורבות של בתי המשפט, התפתחו עושק ועוול, ניצול, עוני ופיגור עמוק ורחב.

דווקא בתנאים של שוק חופשי, כך מקובל בעולם הנאור, נדרשים בתי המשפט להגן על החלשים.

אולם, למרבה הצער, עד היום, כפי שראינו לא אחת במדור זה, בית המשפט העליון שלנו, לא היה משופע בשופטים הרגישים לזכויות המבוטחים.

על רקע כל אלה, מינויים של שלושת שופטי העליון החדשים יצחק עמית, ניל הנדל ועוזי פוגלמן, מעורר תקווה ומחמם את הלב.

כך בתבונה וברגישות, נחלץ השופט יצחק עמית, שכיהן בבית המשפט המחוזי בחיפה, לעזרתו של צעיר, נפגע תאונת דרכים, אשר הפך ל"צמח".

זמן קצר לאחר התאונה, רופאיו נואשו מלשקמו. אולם בני משפחתו לא הרימו ידיים. הם בנו עבורו יחידת דיור עם אביזרי שיקום בתוך ביתם. בני המשפחה קיוו שבתוך ביתו, עטוף מסירות, חום ואהבה, הבן יתעורר לחיים.

חברת הביטוח חישבה ומצאה כי עלות הסיעוד במוסד, נמוכה מעלות השיקום בבית ההורים. על פי הלכת בית המשפט העליון, טענה חברת הביטוח, נפגע שאין סיכוי לשקמו, מקומו במוסד ולא בבית. למה שנשלם יותר רק עבור גחמת המשפחה לשקמו?

אכן, קבע השופט עמית, התמונה המצטיירת מהמסמכים הרפואיים היא שהנפגע לא יוכל עוד להשתקם. אולם, אנו מצויים זמן קצר לאחר התאונה. טרם מונה מומחה שיקומי. טרם נקבע המצב הסופי.

באיזון האינטרסים בין הנפגע ומשפחתו, לבין חברת הביטוח, פוסק השופט, הכף נוטה לכיוון הנפגע. בתקופת הביניים עד שיתמנה מומחה שיקומי יש לתת למשפחתו הזדמנות לנסות לשקמו.

במקרה אחר, ביקשה המבוטחת להעביר את ביטוח החובה לרכב חדש שרכשה. אולם, בטרם הספיקה לשלם את תעודת ההחלפה בבנק, נפגעה בתאונת דרכים. חברת הביטוח, סירבה לפצות אותה. כתוב בתעודת ההחלפה מפורשות, טענה בפני השופט עמית, כי "בלי חותמת הבנק אין תוקף לתעודה זו".

השופט עמית דחה את עמדת חברת הביטוח. שלילת הכיסוי הביטוחי בנסיבות אלה, שבהן שולמה התעודה המקורית ורק תעודת ההחלפה לא שולמה, אינה מוצדקת, פסק.

המבוטח פגע במכונית בנו מאחור. חברת הביטוח גילתה כי הבן עדיין מתגורר בבית האב. בנך הוא בן ביתך, הודיעה חברת הביטוח למבוטח והפנתה אותו לחריג בפוליסה, הקובע כי הכיסוי הביטוחי לאחריות כלפי צד שלישי אינו חל על נזק שארע לבן ביתו של המבוטח.

הפרשנות שנותנת חברת הביטוח לסעיף הפטור, קבע השופט יצחק עמית, מובילה לתוצאה אבסורדית. מה זה רלבנטי שהבן מתגורר עם אביו, כאשר בפועל לכל אחד מכונית משלו. קשה לקבל את עמדת חברת הביטוח לפיה על כלל ציבור הנהגים לרכוש ביטוח נפרד ומיוחד לכיסוי מקרים של תאונות בין מכוניות המשפחה.

השופט עמית חייב אפוא את חברת הראל לכסות את אחריות האב לנזקי מכונית הבן.

מטוס עם צנחנים חובבים, הזדקר במהלך ההמראה, צלל והתרסק סמוך לכביש החוף. הטייס ושלושה צנחנים נהרגו, השאר נפצעו.

הצנחנים שנפצעו, הגישו תביעת נזיקין נגד מפעילי המטוס וחברת הביטוח שלהם. זו האחרונה ביקשה מהשופט עמית כי ימחק את תביעת הצנחנים הפצועים על הסף.

המטוס שימש למעשה מונית אוויר, טענה חברת הביטוח. הצנחנים החובבים היו כמו נוסעים בטיסות סדירות, או בטיסות צ'רטר. על תביעותיהם חלות ההגבלות של חוק התובלה האווירית. זה אינו מאפשר לנוסע לתבוע מוביל אווירי בעילות נזיקין.

איך אפשר להשוות נוסע במטוס לצנחן, תמה השופט עמית. הנוסע ממשיך עם המטוס עד לנחיתה. הצנחן, לעומת זאת, נוטש את המטוס באמצע הטיסה. בכל מקרה, קובע השופט, אפילו הצנחן נחשב לנוסע, הרי מפעילי המטוס ביצעו "עבירה טכנית". על פי חוק התובלה האווירית, חברת התעופה נהנית מהגבלת האחריות, רק אם היא מוסרת לנוסע כרטיס טיסה, המתריע כי במקרה אסון, אחריותו של המוביל האווירי מוגבלת. והרי במקרה זה, מסכם השופט, הצנחנים לא קיבלו כרטיס טיסה.

השופט ניל הנדל כיהן בבית המשפט המחוזי בבאר שבע. באחד הימים הובא בפניו תיק של מבוטח אשר מכוניתו נפגעה בתאונת דרכים. חברת הביטוח סירבה לפצותו בטענה כי היא ביטלה את הפוליסה, לאחר שלא קיבלה מהמבוטח אישור על התקנת אמצעי מיגון.

במשפט התברר כי 3 ימים לאחר הביטול, עדיין טרם התאונה, התקין המבוטח את אמצעי המיגון. המבוטח הציג לשופט הנדל אישור ממוסך מורשה של חברת הביטוח כי אכן אמצעי המיגון הותקנו ונמצאו תקינים.

התנהגותה של חברת הביטוח גובלת בחוסר תום לב, קבע השופט הנדל וחייב אותה בתשלום מלוא תגמולי הביטוח וכן בריבית עונשית. הרי המבוטח התקין את אמצעי המיגון. חברת הביטוח גם הודתה כי אילו הייתה מקבלת את האישור לפני ביטול הפוליסה, היא הייתה מכירה בחבותה. חברת הביטוח מציגה את הדברים כאילו אין לה ברירה והיא חייבת לעמוד על ביטול החוזה הואיל ואת הנעשה אין להשיב. גישה זו מזכירה לשופט את כוחה של טבעת המלך בימי קדם, אשר חתימה באמצעותה גרמה לכך שהעניין הפך להיות סופי ולא ניתן לביטול.

באותה גישה, נקט השופט הנדל, כאשר עובד נהרג בדרכו לעבודה כשהוא נוהג במכונית שנשכרה עבורו על ידי המעביד. חברת הביטוח ניסתה להבנות מהלכת בית המשפט העליון המקפחת את משפחתו של עובד שנהרג ברכב מעביד, בהשוואה למשפחתו של עובד שנהרג בדרכו לעבודה, ברכב שאינו של המעביד. רכב שנשכר על ידי המעביד עבור עובדו, טענה חברת הביטוח, דינו כרכב מעביד.

השופט הנדל דחה טענה זו. רכב יסווג כרכב מעביד רק כאשר המעביד הוציא את פוליסת הביטוח על פי חובה שמוטלת עליו בחוק, קבע השופט. כאשר הרכב הוא בבעלות חברת ההשכרה, העובד, או כל גוף אחר, החובה הראשונית לרכוש ביטוח חובה מוטלת עליהם. לכן רכבם אינו נחשב כרכב בשירות המעביד. משפחתו של העובד שנהרג זכתה בתוספת פיצויים נכבדה.

פסק דין ברוח זו, של רגישות לזכויות ומצב הנפגעים ניתן גם על ידי השופט עוזי פוגלמן, כאשר ישב, עדיין לא במינוי קבוע, בבית המשפט העליון.

אדם נחבל קשות בראשו בתאונת דרכים. פסיכיאטר בכיר, שמונה על ידי בית המשפט, הגיע למסקנה כי הוא נותר עם נכות נפשית גבוהה לצמיתות.

השופטת המחוזית, שדנה בתיק, העלתה חשד כי הנפגע מתחזה. פסיכיאטר נוסף שמינתה פסל אפשרות זו.

למרות דברים אלה, דחתה השופטת את תביעתו של הנפגע. לפסיכיאטר, הבהירה השופטת, אין יתרון עלי בהערכת מהימנות. להיפך, לי כשופטת יש יתרון עליו. נותרתי איתנה בדעתי כי הנפגע מתחזה.

הנפגע ערער לבית המשפט העליון והתיק הונח על שולחנו של השופט פוגלמן.

שאלת קיומה של נכות נפשית ושאלת ההתחזות הכרוכה בה, הינן שאלות רפואיות, מזכיר השופט פוגלמן. האבחנה אם אדם הוא פגוע נפש או מתחזה דורשת שימוש בכלים מקצועיים.

אכן, ניתן להקשות ולטעון כי כפי שביכולת השופט לאתר מי שבודה אירוע שלא היה ולא נברא, כך בידיו הכלים לאתר מי שבודה נכות נפשית שלא הייתה ולא נבראה. אולם, מבהיר השופט פוגלמן, במקרה הנדון אף מומחה לא הצביע על אפשרות לקיומה של התחזות. נוכח אלה, יש קושי במסקנת השופטת לפיה הנפגע מתחזה. מסקנתה כי מדובר במתחזה, אינה יכולה לעמוד במבחן הביקורת של בית המשפט העליון.

אכן, לפחות מבחינת דיני הביטוח והנזיקין, שלושה מינויים מעוררי תקווה. אולי גם לנו, האזרחים הקטנים, תהיה בשנים הקרובות אוזן קשבת בערכאה הגבוהה ביותר.