Change text to large sizeChange text to medium sizeChange text to small size

שלושים וחמישה אלף שקל על אלימות שוטר בביטוח הלאומי

באחד הימים, גילתה גלינה גולדמן כי כספי קצבת הבטחת ההכנסה שלה לא נכנסים לחשבונה. היא נגשה למוסד לביטוח לאומי ועלתה לקומת מנהל מחלקת הבטחת הכנסה, כדי לברר מה פשר העכוב.

בהתקרבה אל חדר המנהל, נשמעו לפתע מאחוריה צעקות וקללות. גולדמן הבחינה בשוטר המתקרב אליה. השוטר ביקש תעודת זהות. היא השיבה כי הפקידה את התעודה אצל המאבטחת בפתח הבנין.

השוטר תפס בבגדיה, החל למשוך בתיקה ודחף אותה לכיוון המעלית, תוך שהוא מעקם את ידה. לפתע איבדה את ההכרה. גולדמן הובהלה לחדר מיון. שם אובחנו שני שברים ביד ימין וקרע בגיד.

גולדמן התלוננה בפני המחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש). במח"ש החליטו להעמיד את השוטר בפני בית דין משמעתי. זה האחרון השית על השוטר קנס ורשם בתיקו נזיפה חמורה.

גולדמן הגישה גם תביעה אזרחית לפיצויים בבית משפט השלום בחיפה.

היא אשמה במה שקרה לה, טענו נציגי המשטרה והביטוח הלאומי בפני השופטת אילת דגן. היא עלתה אל מנהל המחלקה ללא רשות, התנהגה באופן פרוע וחריג ואיימה שלא תעזוב את המקום עד שתקבל את הכסף. כאשר השוטר דרש ממנה להירגע ולרדת למטה, היא סירבה ואיימה עליו בצעקות כי זה יומו האחרון בתפקיד. בעקבות כך הודיע לה השוטר שהיא מעוכבת בגין הפרת סדר במוסד ציבורי והכשלת שוטר במילוי תפקידו. אכן, השוטר אחז בידה והכניס אותה למעלית, אבל אלימות? מה פתאום.

"איפה מצויה האמת", הקשתה השופטת אילת דגן, "כנראה בחלק האפור שבין שתי הגרסאות". אולם, הוסיפה השופטת, אפילו השוטר הגיב על התנהגות פרועה, אין כל ראיה לכך שהשוטר עמד בפני סכנה כלשהי, שחייבה הפעלת כוח עד כדי גרימת נזק גוף של ממש. גם אם גולדמן סירבה להזדהות, הדגישה השופטת, לא היה מקום לאחוז בגופה ולמשוך את תיקה בניגוד לרצונה, באופן שגרם בסופו של דבר לחבלה. "במבחן התוצאה, האמצעים שננקט השוטר לא היו מידתיים, ואני בהחלט סבורה כי יש לראות בחומרה את התוצאה הקשה והפעלת הכח הבלתי סביר".

לסיכום, קבעה השופטת, השוטר אחראי לנזקיה של גולדמן. ברם קיים אשם תורם גם מצידה של גולדמן וגם מצידו של מאבטח הביטוח הלאומי שהיה במקום ו"יכול היה להתגייס להשקטת הרוחות ולא לאפשר לשוטר לנהוג בהפעלת כח בלתי סביר".

"לפיכך", פסקה השופטת, "נכון יהיה להעמיד את הסכום הראוי לפיצויים על סך גלובאלי של 35,000 ₪". סכום זה חילקה השופטת בין המשטרה לביטוח הלאומי באופן שהמשטרה תשא בסכום של 31,500 שקל והביטוח הלאומי בסכום של 3,500 שקל.