בחר גודל טקסט גדולבחר גודל טקסט רגילבחר גודל טקסט קטן

כשלה בניסוח

בפריצה למחסן בקיבוץ גזר, השייך לחברת שחר מוצרי מייר וחברת רשת קשר מחשבים, נגנבו 330 מסכי מחשב.

המחסן בוטח בחברת הביטוח מנורה. זו האחרונה סירבה לשלם את תגמולי הביטוח.

המחלוקת הגיעה אל שולחנו של השופט חגי ברנר מבית משפט השלום בתל אביב.

בבית המשפט, הוכיחה מנורה כי מערכת האזעקה שנדרשה בפוליסה כשלה. שניים מן הגלאים לא פעלו.

השופט חגי ברנר גם הסכים עם מנורה שקיים קשר סיבתי בין הכשל במערכת האזעקה לבין הנזק.

הפריצה נמשכה זמן רב. לו פעלה האזעקה, היו הפורצים נאלצים להימלט מהמקום תוך זמן קצר ולא היו מספיקים לרוקן את המחסן מתכולתו.

השופט ברנר גם קובע כי המבוטחות הפרו את תנאי הפוליסה כאשר לא ביצעו את בדיקת התקינות השנתית למערכת האזעקה.

אף על פי כן, חייב השופט ברנר את מנורה לשלם את מלוא תגמולי הביטוח.

במשפט התברר כי פוליסת הביטוח לא נמסרה למבוטחות. לפיכך, קובע השופט, תוכנה של הפוליסה, על דרישות המיגון שבה, כלל לא היו בידיעת המבוטחות.

יתירה מזו, אפילו הייתה מנורה מוסרת את הפוליסה למבוטחות, לא היה בכך כדי לפטור את מנורה.

חוק חוזה הביטוח, מזכיר השופט למנורה, מטיל על חברות הביטוח חובה להבליט בפוליסה סייגים והגבלות לכיסוי הביטוחי. סייגים והגבלות שלא הובלטו כנדרש, מוסיף וקובע החוק, אין חברת הביטוח זכאית להסתמך עליהם.

אין ספק, קובע השופט, שמנורה לא מילאה אחר דרישת ההבלטה שבחוק.

תכליתו העיקרית של חוק חוזה הביטוח, מבהיר השופט, היא שמירה על המבוטח מפני כוחה העדיף של חברת הביטוח, ומניעת ניצול לרעה של כוח זה.

זו גם הסיבה, מסביר השופט ברנר, שמרבית הוראות חוק חוזה הביטוח הן הוראות כופות (קוגנטיות), הוראות שחברת הביטוח אינה יכולה להתנות עליהן כלל, או שניתן להתנות עליהן לטובתו של המבוטח בלבד.

מנורה לא התייאשה וניסתה לטעון כי אין להחיל עליה את התוצאה הקבועה בחוק לפיה היא אינה יכולה להסתמך על סייגים שלא הובלטו בפוליסה כראוי, בנימוק שהמבוטחות היו מודעות לסייגי המיגון הגם שלא הובלטו.

השופט ברנר דוחה טענה זו של מנורה, בשני מישורים.

במישור העובדתי, קובע השופט, לא הוכיחה מנורה את ידיעת המבוטחות.

במישור המשפטי, העקרוני, קובע השופט ברנר, תחולת הוראת החוק אינה תלויה כלל בידיעת המבוטח.

הוראת החוק עניינה בקביעת נורמת התנהגות מחמירה ביחס לחברת הביטוח, תהא ידיעתו הסובייקטיבית של המבוטח אשר תהא.

מנורה כשלה, פוסק השופט, בניסוח הפוליסה תוך התעלמות גמורה מהוראות החוק. עיסוקה של מנורה הוא בהפקת פוליסות ביטוח ויש להניח כי היא נהנית מליווי משפטי צמוד בכל הנוגע לאופן בו היא מנסחת את הפוליסות.

על כן, מחדד השופט ברנר, שומה על מנורה להקפיד שהפוליסות המשווקות על ידה ינוסחו באופן שיעלה בקנה אחד עם הוראות החוק.

התוצאה, קובע השופט ברנר, משלא קיימה מנורה אחר חובת ההבלטה של תנאי המיגון כנדרש בחוק חוזה הביטוח, אין היא זכאית להסתמך על הפרתם של תנאי המיגון, וממילא שומה עליה לשלם את תגמולי הביטוח.

סוף דבר, חוייבה מנורה במלוא סכום התביעה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, וכן בהוצאות המשפט ובשכ"ט עו"ד בשיעור 20% בתוספת מע"מ.