נורה אדומה
עד לשנת 1982, חלומה הרטוב של כל חברת ביטוח היה, שהמבוטח יעלים ממנה מידע בעת הכניסה לביטוח.
לפוליסות שנרכשו תוך העלמת מידע לא היה כל תוקף. למרות זאת, חברות הביטוח גבו פרמיות, לעיתים משך עשרות שנים. בעת אסון, הן היו פטורות מתשלום.
חברות הביטוח מאוד אהבו לקבל מבלי לתת.
בשנת 1982, ביקש חוק חוזה הביטוח לשים קץ לתופעה עגומה זו. סעיפים 6 ו- 7 לחוק אסרו על המבוטחים להעלים מידע, אבל מצד שני סעיף 8 לחוק קבע כי אין פטור מתשלום כאשר חברת הביטוח יכולה הייתה לדעת על המצב לאמיתו.
בפועל, רוב השופטים התעלמו מסעיף 8 לחוק.
בימים אלה ניתן בבית משפט השלום בירושלים פסק דין שונה.
באחד הימים נגנב רכבו של נעם שם טוב.
שם טוב פנה לחברת ביטוח ישיר, אצלה רכש פוליסת ביטוח מקיף, וביקש לקבל את תגמולי הביטוח.
ביטוח ישיר סירבה לשלם. כאשר רכשת מאתנו את הביטוח, אמרו נציגיה לשם טוב, הסתרת מאתנו כי היו לך, בשנה שקדמה לביטוח אצלנו, 4 תביעות ביטוח. לו ידענו, לא היינו מבטחים אותך כלל.
במשפט שהתנהל בפני השופטת אנה שניידר, בבית משפט השלום בירושלים, התברר כי טענת ביטוח ישיר אכן נכונה. לשם טוב היו 4 תביעות ביטוח. לא זו אף זו: מתמלילי השיחות, שניהלו אנשי המכירות של ביטוח ישיר עם שם טוב עלה, כי כבר בשיחה הגישוש הראשונה, הבהירה אשת המכירות כי עברו הביטוחי מהווה שיקול אם לקבלו לביטוח. שם טוב השיב כי אינו זוכר כמה תביעות היו לו והתעניין אצלה היכן יוכל לבדוק מידע זה. מתוך דו שיח זה, לא היה לשופטת ספק כי שם טוב הבין את חשיבות עברו הביטוחי.
גם בשיחה השנייה, בה נרכש הביטוח, עלה נושא העבר הביטוחי. הפעם ברחל בתך הקטנה. לשאלתו של איש המכירות, אם היו לו תביעות ביטוח בשלוש השנים האחרונות, ענה שם טוב כי פרט לתאונות רכוש בחצי השנה האחרונה, לא היו לו תביעות נוספות. מידע זה לא היה אמת.
לאור האמור, קבעה השופטת, ביטוח ישיר מילאה את חובתה ליידע את המבוטח על חשיבות העבר הביטוחי והוא הטעה אותה בנקודה זו. על סמך המידע שנמסר על ידי שם טוב, מובן מדוע ביטוח ישיר הסכימה לקבלו לביטוח. באותו שלב, לא יכלה לדעת, שהמידע שמסר, ביחס לעברו הביטוחי, אינו מלא.
ולמרות האמור, חייבה השופטת את ביטוח ישיר לשלם לשם טוב את מלוא תגמולי הביטוח. הכיצד?
במשפט התברר כי כחמישה חודשים לאחר תחילת הביטוח, שלחה ביטוח ישיר אל מבוטחה טופס ובו התבקש לפרט בכתב אודות עברו הביטוחי. בטופס הופיעו הפרטים שנרשמו מפי שם טוב בעת שיחות הטלפון והוא התבקש לתקן את הפרטים במידת הצורך. שם טוב אמנם תיקן, בכתב ידו, אך עדיין לא הצהיר על כל התביעות שהיו לו.
לנוכח אי ההתאמה, נערכו שיחות נוספות בין נציגי ביטוח ישיר לשם טוב. בשיחות אלה נשמעו הנציגים "מנדנדים" לשם טוב שימציא אישורים בכתב.
באותו שלב, קובעת השופטת, הייתה צריכה להידלק נורה אדומה בביטוח ישיר, לגבי נכונות הצהרותיו של שם טוב. היה עליהם לומר לו במפורש, שאם לא יומצאו האישורים תוך זמן סביר, למשל תוך 10 ימים, תבוטל הפוליסה.
אין זה סביר, קובעת השופטת, שביטוח ישיר תשב בחיבוק ידיים, לא תעשה דבר ובמשך כל התקופה שעד הגניבה, תיצור כלפי המבוטח מצג כי הביטוח בתוקף. זאת על אף שנושא העבר הביטוחי נותר "פתוח", הואיל ולא היו בידה אישורים בכתב לעניין זה.
בנסיבות אלה, פוסקת השופטת, חלה הוראתו המפורשת של סעיף 8 לחוק חוזה הביטוח, הקובעת כי אם חברת הביטוח יכולה הייתה לדעת את המצב לאמיתו, היא לא תוכל לטעון כי המבוטח הסתיר אותו ממנה.
אכן, מבהירה השופטת, שם טוב התמהמה בהמצאת האישורים הדרושים, אך ביטוח ישיר מצדה "שקטה על שמריה", לא פעלה לביטול הפוליסה, ואפילו לא "איימה" על שם טוב בביטולה, אם לא יומצאו האישורים הנדרשים.
ובהערת שוליים מסיימת השופטת: "נראה שהדבר הוא מקל וחומר במקרה של התקשרות טלפונית, ביטוח ישיר, ללא מעורבות של סוכן ביטוח".
שם טוב זכה אם כן בתגמולי הביטוח, רק משום שביטוח ישיר התעלמה מהנורה האדומה שהדליקה התנהגותו של שם טוב בכניסה לביטוח.