ברשלנות אין די

משה אלימלך החנה את מכוניתו בתחנת הדלק יקום, נעל אותה ונכנס לחנות הנוחות.

אלימלך רכש בקבוק חלב. תוך דקות ספורות כבר היה בחוץ.

או אז גילה, למגינת ליבו, כי שמשת הרכב נופצה. תיקו האישי נעלם. בתיק היו מחשב נייד, מצלמה דיגיטלית, מחשב כף יד ומשקפי שמש.

אלימלך היה מבוטח בביטוח דירה בחברת הביטוח אליהו.

מה הקשר בין ביטוח דירה לבין פריצה למכונית? התשובה לכך פשוטה: חברות הביטוח מעודדות אותנו לרכוש, תמורת מחיר לא זול, הרחבות לביטוח הדירה. אחת ההרחבות אמורה לאפשר לנו להסיר דאגה מלבנו, כאשר אנו מוציאים מתוך הדירה תכשיטים ודברי ערך ומסתובבים עמם.

גם אלימלך רכש הרחבה זו. אף על פי כן, סירבה אליהו לשלם לו את שווי דברי הערך שנגנבו מהמכונית.

הפקרת את תיקך, נזפה אליהו באלימלך. אילו היית קורא את הפוליסה כמו שצריך, היית רואה שלהרחבה שקנית קיים חריג. ההרחבה אינה חלה על "רכוש בעת הימצאו בכלי רכב ללא השגחת אדם מבוגר".

האומנם באותן דקות ספורות, בהן נכנס אלימלך לחנות הנוחות, נותר הרכב "ללא השגחת אדם מבוגר", הקשתה שופטת בית משפט השלום בנתניה, יעל קלוגמן.

בסוגיה זו קיימים שני אינטרסים ציבוריים מתנגשים, מבהירה השופטת. מצד אחד, האינטרס של פיזור הנזק. המבוטח זכאי לתגמולי ביטוח תמורת הפרמיה ששילם. מצד שני, האינטרס של מניעת התנהגויות רשלניות ושלוחות רסן מצד המבוטחים. יש לאזן בין שני אינטרסים אלה.

האיזון בין שני האינטרסים דורש לזכות את המבוטח בתגמולי ביטוח, גם כאשר התנהגותו לקתה ברשלנות, כלומר בחריגה מרמת זהירות ראוייה.

כדי להפעיל את החריג, על חברת הביטוח לשכנע כי החריגה מרמת הזהירות הייתה ניכרת מאד, ברמה של רשלנות רבתי, שגובלת בהפקרת רכוש. בנוסף על חברת הביטוח לשכנע כי המבוטח היה מודע לקיומה של הסכנה ואף על פי כן גילה אליה יחס של פזיזות או אי-אכפתיות.

גישה זו יושמה בפסיקה על מקרים רבים: מבוטח בילה במועדון, מפתחות רכבו נגנבו ממנו ואף על פי כן הותיר את רכבו בחניה, ללא השגחה; נהג הותיר את הרכב מותנע ויצא ממנו אל דוכן פרחים סמוך; בעל רכב רשם את קוד האימובילייזר על דלת הרכב; בעל רכב אחר הצמיד למפתח הרזרבי מדבקה עם מספר הקוד לניטרול האזעקה; מבוטח נוסף שהשאיר את מפתח הרכב בתוך שקית, על שפת הים. כל אלה זכו לתגמולי ביטוח. השופטים לא ראו במעשיהם כלוקים ברשלנות רבתי המצדיקה שלילת תגמולי הביטוח מהמבוטח.

אכן, נאנחה השופטת, אלימלך היה מיטיב לעשות אילו נטל עמו את תיקו, או אילו לפחות העביר אותו לתא המטען. אולם גם אם ניתן לזהות רשלנות מסוימת בהתנהגותו, היא וודאי לא הגיעה לאותה מידה של רשלנות רבתי, המצדיקה לשלול ממנו תגמולי ביטוח.

בוודאי שאין לומר על אלימלך כי היה במצב נפשי של מודעות לסכנת פריצה לרכב וכי גילה יחס של פזיזות או אי אכפתיות לגבי התממשות סכנה זו.

"אני התרשמתי מאלימלך כאדם מסודר, שדואג לענייניו, ובעל רמה גבוהה של אכפתיות. על פי התרשמותי, לו היה לאלימלך חשש, שהרכב עלול להיפרץ בדקות הספורות שבהן ישהה בחנות הנוחות, הוא היה נוטל עמו את התיק ולא היה משאירו בתא הנוסעים של הרכב".

בסופו של דיון, אם כן, קבעה השופטת כי פוליסת הדירה של אליהו חלה על אירוע גניבת התיק מתוך מכוניתו של אלימלך וכי הוא זכאי לתגמולי הביטוח.