התביעה התיישנה? סוכן הביטוח ישלם

התביעה התיישנה? סוכן הביטוח יפצה

באחד הלילות, ביקרו פורצים בעסקו של יוחנן בן יוסף.

המשטרה לא מצאה את הפורצים. בוודאי לא את שללם. תקוותו של בן יוסף נותרה חברת הביטוח הפניקס, בה ביטח את עסקו.

צר לנו, אמרו נציגי הפניקס לבן יוסף, אינך זכאי לתגמולי ביטוח. הפורצים שלך לא הקפידו על קיום מצוות הפוליסה שלנו. הם לא הותירו אחריהם סימני פריצה, כפי שהפוליסה דורשת. עבודתם הייתה נקייה מידי.

ד"ר איריס סורוקר, שופטת בית משפט השלום בראשון לציון, לא קיבלה את עמדת הפניקס. השופטת מצאה כי הפורצים דווקא הותירו סימני פריצה: הבריח של דלת הכניסה לעסק נותר עקום.

כעת נתפסה הפניקס למועד בו הגיש בן יוסף את תביעתו לבית המשפט: 3 חודשים לאחר שתמה תקופת ההתיישנות המקוצרת של 3 שנים החלה בתחום הביטוח.

וכאן יש להבהיר: המקור לתקופת ההתיישנות המקוצרת בתחום הביטוח הוא פרשנות בית המשפט העליון לסעיף 31 לחוק חוזה הביטוח. בית המשפט העליון, יכול היה לפרש את הסעיף בהרחבה, לטובת ציבור צרכני הביטוח, כפי שפרשו אותו רבים משופטי המחוזי והשלום ברחבי הארץ. האחרונים קבעו כי סעיף 31 מחייב את המבוטח להגיש את תביעת הביטוח לחברת הביטוח תוך 3 שנים. עדיין פתוחות בפני המבוטח דלתות בית המשפט למשך 7 שנים, כנהוג ברוב תחומי המשפט האחרים.

אולם בית המשפט העליון העדיף את הפרשנות המיטיבה עם חברות הביטוח. דלתות בית המשפט ננעלות, אם כן, בחלוף 3 שנים מיום קרות מקרה הביטוח. הטיפול בתביעת המבוטח על ידי סוכן הביטוח, ניהול משא ומתן, הצעות פשרה - כל אלה וכיוצא באלה אינם מאריכים את תקופת ההתיישנות.

בארצנו 3 שנים עוברות כהרף עין. חברות הביטוח גם דואגות להוציא את נשמתו של המבוטח בבירורים אינסופיים, כדי שיחלפו להן, מבלי להרגיש, 3 השנים. מבוטחים רבים, שאינם ערים לתקופת ההתיישנות המקוצרת, מפספסים את המועד ומותירים בידי חברות הביטוח את מה שהגיע להם. ההתיישנות המקוצרת משמשת לחברות הביטוח קרן שפע.

שופטי הערכאות המבררות את תביעות המבוטחים ניצבים לעיתים בפני מצב קשה. פרשנות בית המשפט העליון מחייבת אותם לדחות תביעות מוצדקות. אותם שופטים בעלי מצפון ויושרה מחפשים כל דרך כדי להבקיע את חומת ההתיישנות.

כעת נחזור אל עניינו של בן יוסף.

אין ספק, קובעת השופטת סורוקר, כי תביעתו של בן יוסף התיישנה.

אולם, האם אין לסוכן הביטוח חלק בכך שהמבוטח הגיש את תביעתו באיחור, מקשה השופטת. סוכן הביטוח הוא הגורם המקצועי. אין לצפות כי המבוטח ידע, מכוח עצמו, כי בתחום הביטוח קיימת התיישנות בפרק זמן קצר יחסית מן המקובל.

אני מאמינה לסוכן, מדגישה השופטת, כי הודיע לבן יוסף על דחיית תביעתו על ידי חברת הביטוח. אולם היה עליו לדווח לו על כך בכתב. קיימת חשיבות רבה לדיווח כתוב, המבהיר ברחל בתך הקטנה את עמדת חברת הביטוח, ואשר מזהיר את המבוטח ומחייבו להידרש לפעילות משפטית נמרצת בטרם יחלפו 3 שנות ההתיישנות.

הסוכן לא רשאי היה להניח, כמובן מאליו, כי ברורה למבוטח תקופת ההתיישנות. כאמור, מדובר בדין מיוחד ובעניין מקצועי אשר אין לצפות שההדיוט יהא מודע לו.

יחד עם זאת, מוסיפה השופטת, גם למבוטח יש תרומה בהתיישנות תביעתו. המבוטח נתן לזמן רב לחלוף עד אשר פנה לעורך דין בבקשה לקדם הליך משפטי. יש להמריץ ניזוקים לפעול בסמוך לאחר קרות הנזק ולא להשתהות ולהתעכב פרק זמן ארוך ובלתי סביר. בנוסף, אילו המבוטח היה מעיין בפוליסה, היה מגלה בה כי בתחום הביטוח קיימת תקופת התיישנות מקוצרת.

בסופו של יום, אם כן, העמידה השופטת את שיעור אשמו התורם של המבוטח לגרימת ההתיישנות על 20% וחייבה את הסוכן לשלם לו 80% מנזקי הפריצה.

ואנו שואלים: האם לא מן הראוי היה להטיל דווקא על חברת הביטוח את החובה להזהיר את המבוטח כי תביעתו עלולה להתיישן תוך זמן קצר? הרי חברת הביטוח היא, כלשון השופטת, "הגורם המקצועי", לא פחות ואפילו הרבה יותר מאשר סוכן הביטוח. המבוטח נתן בחברת הביטוח אמון ורכש אצלה פוליסת ביטוח במיטב כספו. הוא סמך עליה כי דווקא בעת צרה תנהג עמו בהגינות.

הגינות זו ניסה המפקח על הביטוח להנהיג בשוק הביטוח בחוזר, שהטיוטה שלו פורסמה בדיוק לפני שנתיים, תחת הכותרת כללים לבירור וליישוב תביעות. על פי החוזר, חברת ביטוח שלא מתריעה בפני מבוטחה בכתב, בצורה ברורה ובהבלטה מיוחדת, על מועד ההתיישנות הצפוי, נחשבת כמי שמוותרת על טענת ההתיישנות. אלא שלמרבה הצער, חוזר זה נותר עדיין בגדר טיוטה. חברות הביטוח מנהלות מול המפקח קרב מאסף כדי לצמצם, או לרוקן מתוכן את החוזר הסופי.

מכל מקום, טיוטת החוזר משקפת את המצב המשפטי על פי דיני הביטוח בארץ. אין כל סיבה שבתי המשפט ימתינו לתיקון העוול, שנגרם לאלפי מבוטחים, עד שהטיוטה תהפוך לחוזר מחייב.