Change text to large sizeChange text to medium sizeChange text to small size

שתיהן טוענות כולו שלי

יעקב ולאה היו נשואים זה לזו משך ארבע שנים. בשנת הנישואין האחרונה, רכש יעקב פוליסת ביטוח חיים. בהצעת הביטוח רשם יעקב כי במקרה מותו, המוטבת לקבלת כספי הביטוח תהא "אשת המבוטח".

יעקב ולאה התגרשו. כשנה לאחר הגירושין, פגש יעקב ברחל. השניים קיימו מערכת יחסים הדוקה.

חלפו כשלוש שנים. יעקב נהרג בתאונת מטוס.

בין שתי הנשים בחייו של יעקב התעוררה מחלוקת. מי זכאית לקבל את סכום הביטוח, האם לאה, יקירתו בעת רכישת הביטוח, או שמא רחל, אשת חיקו בעת מותו?

השאלה הועמדה להכרעת השופטת תמר נאות פרי, מבית משפט השלום בחיפה.

בסוגיה זו, מזכירה השופטת, קיימת הוראת חוק מפורשת. סעיף 44 לחוק חוזה ביטוח קובע, כי כאשר בחוזה הביטוח "נקבע כמוטב בן זוגו של המבוטח ללא נקיבת שמו, יזכה בתגמולי הביטוח מי שהיה בן זוגו בקרות מקרה הביטוח".

והרי זה בדיוק מה שקרה בענייננו, מציינת השופטת. המנוח רשם בהצעת הביטוח כי המוטבת תהיה "אשת המבוטח". הוא לא נקב בשמה המפורש. הוא לא רשם "לאה אשתי". לכן על פי סעיף 44 לחוק, המוטבת היא דווקא רחל, מי שהייתה בת זוגו של המבוטח במועד הפטירה.

גם ההיגיון הפשוט, מוסיפה השופטת, מחייב את המסקנה, שלאחר הגירושין, לאה חדלה להיות "אשת המבוטח". בוודאי שהיא לא ענתה להגדרת "אשת המבוטח" במועד המוות.

אם אני לא אשת המבוטח, טענה לאה, אזי רחל בוודאי אינה אשת המבוטח. הרי רחל מעולם לא נישאה ליעקב כדת משה וישראל.

טענה זו קובעת השופטת נאות פרי, אין לקבלה. היא מזכירה מאוד את הטענה שהועלתה על ידי אחת הנשים במשפט שלמה: "גם לי גם לך לא יהיה". למרות שרחל והמנוח לא נישאו, מבהירה השופטת, הרי שיש לראות ברחל כמי שהייתה הידועה בציבור כאשתו של המנוח במועד הפטירה. לעניין הפוליסה, אין הבדל בין בני זוג שנישאו ברבנות לבין בני זוג שחיו יחד כשהם ידועים בציבור כבעל ואישה.

רחל והמנוח היו בקשר אינטימי הדוק במשך יותר משלוש שנים, עד המוות. הם התגוררו יחד, עשו במשותף ניסיון הגירה לאוסטרליה וכשהדבר לא צלח, חזרו יחד לארץ.

בכל התקופה הזו ניהלו השניים חיי אישות במשק בית משותף. במסמכי ההגירה לאוסטרליה הצהיר המנוח כי הם גרים יחד כ"בעל ואישה". המנוח תיאר את ההחלטה שלא להתחתן כדת משה וישראל, כנובעת מבחירה בדרך אלטרנטיבית, של חיים משותפים. בעמודה המתארת את הסטאטוס המשפחתי שלו רשם המנוח כי הינו מצוי "דה פקטו" במערכת יחסים עם רחל.

המנוח, מנקודת מבטו הסובייקטיבית, ראה אם כן את מערכת היחסים עם רחל כמשמעותית. הוא ראה בה את בת זוגתו.

בסופו של דיון, קבעה השופטת, כי רחל, בת זוגתו של המנוח במועד הפטירה, היא "אשת המבוטח". בהעברת כספי הביטוח לידיה, פסקה השופטת, יש משום מימוש כוונתו של המנוח.

הערה: לפי מצוות דוברת בית המשפט, השמות בסקירה זו הינם בדויים.