מי אכל את העגיל?

אורלי זימבריס התארגנה לשינה. היא הסירה את תכשיטיה והניחה אותם על השידה, סמוך למיטתה.

הלילה עבר בשלום. בשעות הבוקר, כרוח הסערה, נכנס כלבה של זימבריס לחדר השינה. הכלב קפץ עליה. לאחר מכן על השידה. כל התכשיטים התפזרו. זימבריס אספה אותם אחד לאחד והחזירה אותם בזהירות לשידה. או אז התברר לה כי עגיל משובץ יהלומים נעלם. זימבריס ניסתה לאתר את העגיל בכל מקום אפשרי. גם בפח האשפה. העגיל לא נמצא.

זימבריס דיווחה להפניקס, חברת ביטוח הדירה שלה, על העלמות העגיל. הפניקס שלחה חוקר. את יודעת להצביע על האופן שבו העגיל נעלם, תשאל החוקר את זימבריס. לא, ענתה. יש לך איזושהי השערה? זימבריס שחזרה את קפיצת הכלב על השידה והפלת התכשיטים. אולי הוא בלע את העגיל, העלתה זימבריס השערה.

מסלקי התביעות בהפניקס עטו, כמוצאי שלל רב, על ההשערה שהכלב בלע את העגיל. הם הפנו את המבוטחת לחריג הרשום באותיות הקטנות של הפוליסה בזו הלשון: "הפניקס לא תהיה אחראית עבור נזק שנגרם על ידי: עש, תולעים, בעלי חיים ומכרסמים". כלב הוא בעל חיים, המשיכו מסלקי התביעות, לכן כל נזק שנגרם על ידי כלב לתכשיטים אינו מכוסה.

אבל שילמתי לכם תוספת פרמיה רצינית כדי שהביטוח יכלול כיסוי לתכשיטים, טענה זימבריס. לא סתם ביטוח אלא כזה הנושא את הכותרת המבטיחה "ביטוח כל הסיכונים". ישנתי טוב בלילה כי חשבתי שאהיה מוגנת מפני כל הסיכונים. כעת מתברר שאין מדובר באמת בכל הסיכונים.

את צודקת לחלוטין, השיבו מסלקי התביעות בהפניקס, אבל בתחום הביטוח לא רק למבוטח מגיע לישון טוב בלילה, גם לאנשי הביטוח. לכן, כל ביטוח מורכב מכותרת מבטיחה ומאותיות קטנות. המבוטח ישן טוב בלילה, כי הוא סומך על הכותרת. אנחנו, אנשי הביטוח, ישנים טוב בלילה כי אנחנו יודעים שיש גם אותיות קטנות.

זימבריס לא השלימה עם העובדה שקנתה ביטוח רק כדי לישון טוב בלילה. היא רצתה גם את שווי העגיל. היא פנתה לבית המשפט לתביעות קטנות בנתניה.

השופט הרווי גרובס שמע בקשב רב את עדותו של סוכן הביטוח משה בליטי, אשר התייצב לצדו של המבוטח והגן על עמדתו בלהט. סוכן הביטוח טען כי הסייג של "בעל חיים", המופיע בפוליסה של הפניקס, הוא יוצא דופן ולא מופיע בפוליסות של חברות אחרות. גם בפוליסה קודמת של הפניקס, העיד בליטי, אין חריג של בעלי חיים אלא רק של מכרסמים. בליטי הצהיר נחרצות: "אני טוען שהסעיף של בעלי חיים התווסף לחריגים בצורה לא ברורה. אין את זה בשאר החברות. ההקשר בו מצוי החריג של בעלי החיים מתייחס לנזקים שאופיים מתמשך ולא נזק תאונתי עקב מקרה בודד ובלתי צפוי".

לאור עדות הסוכן, השופט גרובס לא התקשה לפסוק לטובת המבוטחת. "יש צדק בטענת הסוכן שחריג נזקי בעל חיים בפוליסה מתייחס לנזקים שאופיים מתמשך (עש, תולעים, מכרסמים...) קשה לתאר שהכוונה הייתה להוציא מגדר הסיכון אירוע בודד ומקרי בגין קפיצת הכלב".

"מעבר לאמור", הוסיף השופט, "איש אינו יודע כיצד העגיל אבד. דברי המבוטחת לחוקר כי הכלב בלע אותו, אינם אלא השערה בלבד. חברת הביטוח אינה יכולה להסתמך על השערה. על חברת הביטוח מוטל הנטל להוכיח כי הכלב בלע את העגיל. הפניקס לא עמדה בנטל הוכחה זה".

נציג הפניקס לא ויתר. יש לנו טענה גם לגבי שווי העגיל. המבוטחת תבעה 20,000 שקל. העגיל היה שווה רק 15,000 שקל.

אבל, הקשה השופט, הסוקר שלכם, זה ששלחתם אל המבוטח בטרם עשיית הביטוח, העריך את שווי העגיל ב- 20,000 שקל.

זה נכון, הודה נציג הפניקס, אבל "הסוקר ששלחנו לא היה בקיא בשוק התכשיטים". לעומת זאת, החוקר שלנו, "התייעץ עם צורף" והוא אמר לו שהעגיל שווה רק 15,000 שקל.

"העמדה שלכם", התקומם השופט, "לא מוסיפה כבוד לחברת הפניקס. היא פגומה הן חוקית והן מוסרית. היא חורגת מכללי הנאמנות והיושר שהם הבסיס של כל חוזה ביטוח. הרי הסוקר נשלח על ידכם", המשיך השופט, "לקבוע את ערך התכשיטים לצורך הביטוח. הפרמיות ששולמו על ידי המבוטחת הן פונקציה של ערכם של הפריטים בדו"ח הסוקר. כיצד, אם כך, החוקר מתיימר להגיע להערכה אחרת מהסוקר?".

בסוף הדיון חייב השופט גרובס את הפניקס לשלם למבוטחת את מלוא התביעה, 20,000 שקל ועוד 1,000 שקל הוצאות. הדיון תם אבל הותיר הרבה טעם מר בפה.

למען הסר ספק, בדקתי את עדות הסוכן לפיה בשום חברה אחרת אין סעיף המחריג נזקים של בעלי חיים. התברר שהוא צודק. עברתי על פוליסות של 10 חברות ביטוח, ביניהן הגדולות ביותר. אכן באף אחת מחברות אלה לא מצאתי חריג של בעל חיים.

בעלי כלבים המבוטחים בהפניקס ראו הוזהרתם: הפוליסה שלכם לא כוללת נזקים הנגרמים על ידי בעלי חיים. מהרו לדרוש מהפניקס לבטל חריג זה, שאם לא כן, תמצאו עצמכם ביום מן הימים, כשתזדקקו לחברת הביטוח שלכם, מול שוקת שבורה.