סופו מעיד על תחילתו

סופו מוכיח על תחילתו

רבים מבין אלה הרוכשים ביטוח לדירתם, רוכשים גם כיסוי לנזקי מים. אלא שהכיסוי ניתן בפועל על ידי ספק שירות מטעם חברת הביטוח. במקרים רבים עבודתו של הספק לא מקצועית, בלשון המעטה, והוא גורם נזק למבוטחים.

מהי אחריותה של חברת הביטוח למחדלי ספק שירות זה?

בני הזוג פליסה ואלדד גלקר, מתגוררים בביתם בן שתי הקומות בנס ציונה.

באחד הימים, התגלתה רטיבות בתקרת הקומה השנייה של הבית.

כמה טוב שדאגנו מבעוד מועד ורכשנו ביטוח, אמרו לעצמם בני הזוג גלקר ופנו לעזרת מבטחת הדירה שלהם, חברת הביטוח כלל.

בבית גלקר הופיע נציג של חברה בשם ש.ח.ר. אנחנו מבצעים תיקונים ואינסטלציה בבתיהם של מבוטחי כלל, כך הציג את עצמו אותו אדם. נציג ש.ח.ר בדק את הנזק והכריז כי הרטיבות הינה תוצאה של כשל במערכת האיטום של הגג, ליקוי שאינו מכוסה בפוליסה.

אם חברה כמו כלל מעסיקה את ש.ח.ר, מי אנחנו שנכפור במקצועיותם, סברו בני הזוג גלקר לתומם. הם התייחסו ל"אבחנה" של נציג ש.ח.ר ברצינות, הזמינו קבלן איטום וביצעו את התיקונים הנדרשים בגג הבית על חשבונם.

זמן מה לאחר מכן התגלה מוקד רטיבות נוסף, הפעם בקומת המרתף. שוב הופיע נציג של ש.ח.ר בביתם ושוב אותה "אבחנה": "מקור הרטיבות באיטום לקוי של הקירות החיצוניים".

גם הפעם התייחסו בני הזוג גלקר לאבחנה ברצינות. הם הזמינו על חשבונם קבלן וזה ביצע איטום מחדש של קירות המרתף. איטום זה כבר היה מורכב יותר וכלל גם חפירה מסביב לבית לעומק של 3 מטרים, הריסת קיר והתזת בטון.

אלא, שלמגינת לבם, התברר לגלקרים כי עבודות האיטום לא הועילו. לא רק שהרטיבות לא חדלה אלא היא רק הלכה והחריפה.

במהלך החודשים שלאחר מכן, חזרו נציגי ש.ח.ר ופקדו את ביתם, אך לא מצאו פתרון לבעיה.

בשלב זה לאחר שהנזילות בדירה החריפו, החלו המבוטחים לכעוס. הם דרשו מחברת כלל כי תפסיק לשלוח את ש.ח.ר לדירה. הגיע השמאי אריה שיינר. הלה זימן אל הדירה שרברב, אשר בדק את האיטום, וחיש קל איתר התבקעות בצינור העברת המים לדוד המותקן על הגג. בהתאם להנחיותיו, הוחלף קטע הצינור הפגום וזאת תמורת 1,404 ₪ בלבד. הרטיבות בקומה העליונה פסקה.

גם הרטיבות במרתף הדירה תוקנה על ידי בעל מקצוע שזומן על ידם לדירה, לאחר שאיתר - באמצעות ציוד בסיסי - את מקור הנזילה, והבהיר כי כל שצריך היה לעשות הוא להחליף גומייה במשאבה.

האם חברת כלל פיצתה את בני הזוג גלקר עבור הנזקים ועוגמת הנפש שנגרמו להם כתוצאה מהתנהגותם הרשלנית של נציגי חברת ש.ח.ר? הקורא ינחש שלא. חברת כלל אפילו לא פיצתה אותם עבור העלות הפעוטה של החלפת הצינור הפגום בדוד השמש ותיקון הנזילה במשאבה, תיקונים שאין ספק כי הם מכוסים בפוליסת הדירה.

כלל המשיכה לדבוק בעמדת נציגי ש.ח.ר כי ליקויי האיטום בגג ובמרתף הם אלה שגרמו לרטיבות בשני המוקדים בבית.

המחלוקת הגיעה לשולחנו של השופט יצחק מילנוב, מבית משפט השלום בירושלים. שם מונה בהסכמה המהנדס אריה ורשבסקי. המהנדס ורשבסקי קבע באופן חד משמעי כי הרטיבות בגג נבעה מפיצוץ צינור דוד השמש בגג ולא מליקוי במערכת האיטום, וכי הרטיבות במרתף נבעה מליקוי במערכת המשאבה, ולא מכשל במערכת האיטום החיצוני.

חוות דעת זו נראתה בעיני השופט מילנוב מהטעם ההגיוני הפשוט של "סופו מוכיח על תחילתו": הנזילות בגג ובמרתף לא פסקו לאחר שבוצעו האיטומים הנרחבים לפי המלצת ש.ח.ר, אולם הם פסקו לחלוטין לאחר התיקונים הפשוטים שבוצעו על ידי בעלי המלאכה שהזמינו המבוטחים.

לאחר שהגיע לממצא זה, המשיך השופט מילנוב למה שהוא קורה המסקנה ההגיונית והיחידה והיא כי ש.ח.ר התרשלה באבחנה שנתנה למבוטחים, רשלנות שהביאה לכך שתיקון קטן בעלות שולית טפח והפך לתיקון מקיף של מערכת האיטום, ובכלל זה חפירה לעומק מסביב לקירות המרתף, הריסת קירות והתזת בטון.

בסופו של דיון, השופט חייב את כלל לשלם למבוטחיה את מלוא עלויות התיקונים הפשוטים שבוצעו על ידי בעלי המקצוע של המבוטחים, וכן את מלוא העלויות של עבודות האיטום המיותרות ובנוסף פיצוי עבור עוגמת נפש סך 5,000 שקל והוצאות המשפט.