Change text to large sizeChange text to medium sizeChange text to small size

144,000 שקל עבור החלקה על צואת כלבים בקניון

ביום שישי בצהרים, התהלכה עורכת הדין ה' בקניון גן העיר וערכה קניות לקראת שבת.

לפתע, מבלי משים, דרכה על צואת כלב, שהייתה על רצפת השיש בשטח הציבורי של הקניון. ה' החליקה ונפגעה קשות.

ה' פנתה למשרדי הקניון והגישה תלונה.

מנהלי גן העיר הפנו את התלונה למבטחת הקניון, חברת הביטוח אליהו.

מסלקי התביעות באליהו לא העלו בדעתם שהמבוטחים שלהם, בעלי הקניון, היו חייבים לדאוג לכך שרצפת הקניון תהיה נקייה בכל עת ממכשולים. אצלנו, כמו במדינת עולם שלישי, אין די בכך שהלקוח נכנס שלם לבית העסק ויוצא משם חבול. כדי לזכות בפיצוי על נזקיו, עליו להוכיח באותות ובמופתים, במשפט הנמשך שנים, את פרטי רשלנות בעל העסק ולהוסיף ולשכנע כי הוא עצמו, הלקוח, נזהר משנה זהירות כדי לא להיפגע מהמכשולים שבעל העסק לא הסיר.

מסלקי התביעות באליהו לא שיערו בדעתם כי ה' תפנה לבית המשפט ותפגוש שם שופט של מדינה מערבית מתוקנת.

אכן מדובר ב"מחלוקת עקרונית הנדונה חדשות לבקרים", העיר השופט יחזקאל הראל. מתוך העדויות שהובאו בפניו, עלה כי מאבטחי הקניון מתירים כניסת מבקרים עם כלבים. הם גם מקפידים על כך שהכלבים יהיו קשורים ברצועה או בשרשרת. אולם המאבטחים לא דורשים מהמבקרים לאסוף את צואת כלביהם.

מה זה משנה שהמאבטחים לא דורשים מבעלי הכלבים לאסוף את הצואה, הקשו נציגי אליהו, הנה הרשויות המקומיות דורשות מבעלי הכלבים לאסוף את הצואה וגם שם עוברי אורח מחליקים על צואה במדרכות. אתם השופטים לא מטילים על הרשויות המקומיות אחריות.

אין בסיס להשוואה, משיב השופט. רשות מקומית אינה יכולה למנוע מבעלי כלבים כניסה לתחומה. זו "גזירה שהציבור לא יכול לעמוד בה". לעומת זאת, מסביר השופט, בעלי הקניונים יכולים לאסור כניסת כלבים לקניונים. הם חופשיים להחליט לא לקחת את הסיכון שהכלבים יטילו את צרכיהם מבלי שינוקו על ידי בעליהם. הם לא עושים זאת משום שלבעלי הקניונים יש טובת הנאה כלכלית בכניסתם של כלבים ובעליהם לתחומי הקניון. המדיניות המשפטית מחייבת לפיכך להטיל אחריות על בעלי הקניונים להחלקת מבקרים על צואת כלבים. מעבר לכך, יש לזכור כי בעלי הקניונים, אחראים לשלומם של המבקרים בקניון והטלת צואה על ידי כלב אינה אירוע בלתי צפוי.

מה ההבדל בין השלכת קליפת בננה על ידי בן אדם, לבין עשיית צרכים על ידי כלב, הקשו נציגי אליהו, הקניון לא יכול להיות אחראי לכל לכלוך שעושים המבקרים בקניון.

יש הבדל גדול, השיב השופט. לבעלי הקניון אין אפשרות למנוע בפועל השלכת פסולת על ידי המבקרים בקניון, גם אין להם אפשרות לצפות מי מהמבקרים ישליך את אותה קליפת בננה על רצפת הקניון, אולם לבעלי הקניון יש אפשרות למנוע עשיית צרכים על ידי כלב בתחומי הקניון על ידי הטלת איסור על כניסת כלבים.

בעלי הקניון, סיכם השופט, נטלו אם כן סיכון כלכלי מחושב בעת שהתירו וממשיכים להתיר, כניסת מבקרים עם כלביהם. הסיכון הוא כי מי מהם יטיל צרכיו ברחבי הקניון וכי טרם סילוקם יחליק וייפול מי מהמבקרים האחרים של הקניון. ניתן לסכל סיכון זה על ידי הצבת עובדי ניקיון בכמות שתוכל לתת מענה מיידי למפגע שנוצר. אם העלות הכרוכה בכך אינה כדאית כלכלית, נוכח תדירות התממשות הסיכון, אזי בעלי הקניון צריכים לפצות את מי שנפגע מהסיכון.

בסופו של יום, אם כן, הטיל השופט על בעלי קניון גן העיר ועל חברת הביטוח שלה אליהו, אחריות מלאה לנזקיה של ה' וחייב אותם לפצות אותה בסכום של 144,000 ₪.

מי יודע, אולי פסק הדין יגרום לכך שגם אנחנו בישראל, נזכה לראות בעתיד אנשי ניקיון העומדים הכן בכל פינה, כדי להסיר כל מפגע מדרכם של המבקרים?