אחריות המשטרה לתינוק שנרצח

הנה מעשה מזעזע, שיש בו כדי לטלטל כל בן אנוש. מקרה טראגי של תינוק בן חודשיים ושל משטרה נרפה שלא הצליחה להגן על חייו.

נקודת אור אחת יש בסיפור: שופטת אמיצה בעלת כושר ניתוח מרשים.

זהבה אליקשווילי ומוחמד חטיב הכירו ועברו לגור יחד.

חטיב היה אסיר משוחרר ברישיון, סיים לרצות 18 שנות מאסר על עבירות אלימות, לרבות שוד מזוין וניסיון להריגה.

כחודשיים לאחר הולדת בנם אמיר, נשמעו מדירתם מריבות קולניות. שכנים מודאגים הזעיקו את המשטרה.

לדירה הגיעו שוטר ושוטרת. חטיב ישב במרפסת. השוטר ניגש אליו.

"מה קרה", שאל השוטר. "לא קרה כלום", ענה חטיב.

השוטר הבחין בכוס שבורה על הרצפה. חטיב הסביר כי "כוס נפלה ונשברה".

תוך כדי השיחה, יצאה אליקשווילי מהדירה. "הוא עוד יהרוג אותי", צעקה. היו עליה סימני אלימות. השוטר ביקש מהשוטרת שתעמוד לידה בחצר מחוץ לבית.

בשלב זה קם חטיב מכיסאו, ירד אל החצר והתחיל לדבר עם אליקשווילי.

השוטר ירד אחריו, תפס אותו בידו וביקש ממנו להיכנס לדירה ללבוש חולצה ולהביא תעודת זהות. חטיב ניגש לבדו אל תוך הדירה.

כאשר חזר לחצר, ניסה חטיב שוב לדבר עם אליקשווילי. השוטר הודיע לו כי הוא מעוכב לחקירה וביקשו להתלוות אליו לתחנה.

חטיב דחף את השוטר. זה תפס אותו בידו והכריז "אתה עצור". אולם חטיב התחמק מידו של השוטר ורץ לכיוון המרפסת. השוטר רדף אחריו ותפס אותו במרפסת. השניים הלכו מכות. חטיב הצליח לחמוק מידיו של השוטר אל תוך סלון הדירה.

בסלון, בתוך סל קל, שכב אמיר, הפעוט בן החודשיים. חטיב בעט בחוזקה בבטנו של התינוק. לאחר מכן הוציא אותו מהסל, ורץ עמו אל המרפסת.

השוטר שעמד במרפסת שלף אקדח ודרך אותו. משהגיע חטיב לקצה המרפסת, הטיח את התינוק בכוח רב, גבוה ובקשת, אל החצר הסלעית. השוטר רץ לכיוון החצר במטרה לתפוס את התינוק אך ללא הצלחה.

בשלב זה, התפתחה קטטה בין השוטר לחטיב. בסופה הצליח השוטר לכבול את חטיב ולהובילו לניידת המשטרתית.

התינוק הובהל מיד לבית החולים ואושפז ביחידה לטיפול נמרץ. כעבור חמישה ימים נפטר.

חטיב הועמד לדין, הורשע ברצח בכוונה תחילה ונידון למאסר עולם.

אליקשווילי הגישה תביעת נזיקין נגד משטרת ישראל. התביעה הובאה לדיון בפני שופטת בית משפט השלום בחיפה, כאמלה ג'דעון.

משטרת ישראל, קובעת השופטת ג'דעון, כשלה בשניים. בכך ששלחה לשטח שוטרים שלא היו מיומנים בהתמודדות במצבי לחץ ומצוקה ובדרך התנהלות שוטריה באירוע עצמו.

השוטרת שנשלחה לטפל באירוע, מבהירה השופטת, הייתה חיילת בשירות חובה משטרתי (שח"ם). היא החלה את עבודתה במשטרה כארבעה חודשים לפני האירוע. היא לא עברה הכשרה לטיפול במצבי מצוקה ובשימוש בכוח ונשק. לא היה לה מושג בנוהל מעצר חשוד.

על כן, אין זה מפתיע כי נוכחותה של השוטרת בשטח הייתה פסיבית וחסרת אונים. כל מעורבותה הסתכמה בכך שעמדה בחצר ליד אליקשווילי. השוטר נאלץ להתמודד לבדו עם עבריין אלים, שגבר עליו וביצע את זממו.

אוזלת ידם של השוטרים התגלתה גם לאחר מעשה הרצח. השוטרת החלה לבכות. השוטר ניסה להתקשר לקצין שלו מבלי להבחין שאין בידיו מכשיר קשר...

אמנם, קובעת השופטת, השוטרים נחשפו לזוועה. אך יש לזכור כי הם שוטרים. התנהגותם נבחנת על פי סטנדרט התנהגות שונה מהאדם הרגיל. סטנדרט זה נגזר מאופי תפקידם הכרוך לעיתים קרובות בהתמודדות עם מצבי לחץ ומצוקה.

גם התנהלות השוטרים במהלך האירוע עצמו היה כושל. מעשיו של חטיב כבר בתחילת האירוע, היו צריכים להביא מיידית למעצרו ולהצמדת אזיקים לידיו. במקום זאת, השוטר הניח לחטיב להיכנס לבדו אל תוך הדירה. בכך יצר סכנה פוטנציאלית להימלטותו, או לאפשרות שישים יד על אמצעי מסוכן.

רשלנותו ואוזלת ידו של השוטר מתגלים במלוא חומרתם כאשר הבחין בחטיב ניגש אל תוך הסלון בועט בתינוק בתוך הסל, ולאחר מכן, מרימו ביד אחת, ורץ לעבר המרפסת ומתכוון לזרוק אותו. באותה עת עמד השוטר באותה מרפסת במרחק קטן מאוד כשגבו של חטיב מופנה אליו. השוטר לא עשה מאומה בכדי למנוע בעדו מלבצע את זממו, ואף לא הזהירו כי ישתמש נגדו בנשק. בעדותו אמר השוטר: "אני כמעט בכיתי שלא יזרוק...אין לי הסבר למה לא השתלטתי עליו".

השופטת לא קיבלה את תירוצו של השוטר כי לא השתמש בנשק מחשש מפגיעה באנשים חפים מפשע.

"החשש מפגיעה באנשים חפים מפשע הינו חשש מוצדק, אך לא ברור קיומו של חשש זה, כאשר השוטר עמד במרחק כה קטן מחטיב, וכאשר גבו של האחרון היה מופנה אליו...".

השופטת גם לא קיבלה את תירוצו של חטיב כי בין כניסתו של חטיב לסלון כדי לקחת את התינוק, לבין השלכתו של התינוק חלפו רק "כמה שניות". "כושר הפעולה והתגובה המיידיים", קבעה השופטת, "הם אחד המאפיינים החשובים בעבודת השיטור. שוטר מקצועי ומיומן היה אמור להיות ערוך ומוכן להגיב באופן מיידי ומהיר לסכנות צפויות הנקראות בפניו".

האם היה אשם תורם מצידה של האם, הקשתה השופטת. "מעדותה של אליקשווילי התרשמתי שמדובר באשה פשוטה שכל מאוויה היה להגן על חייה... היא העידה כי נמנעה מלקחת את תינוקה החוצה יחד איתה מחשש לחייו לבל יפגע בה חטיב כשהתינוק בזרועותיה...".

אליקשווילי, מוסיפה השופטת, הייתה נתונה בבהלה ששיבשה את שיקול דעתה ואת מחשבותיה. השוטרים לא סיפקו לה את ההגנה הראויה בכדי לאפשר לה לחשוב בצורה צלולה ולהעריך נכונה את מעשיה ואת מעשי חטיב. לאורך כל ההתרחשות, חטיב המשיך להתקרב אליה ולאיים עליה, כשהשוטר היה חסר אונים. בנסיבות אלה, קבעה השופטת, אין מקום להטיל על האם אשם תורם.

לסיכום, פסקה השופטת, המשטרה התרשלה בהגנת חייו של הפעוט.

לאחר דיון בגובה הנזק, פסקה השופטת פיצויים בסכום של כמיליון שקל ובתוספת הוצאות המשפט ושכר טרחת עו"ד בשיעור 20%.