Change text to large sizeChange text to medium sizeChange text to small size

טענות מגוחכות חסרות כנות ותום לב

מזה זמן רב אנו מתריעים על כך שהכיסוי לאובדן כושר עבודה מוחלט, רוקן מתוכן על ידי הפרשנות המצומצמת שנתנו לו בתי המשפט. ראה את סקירת פסיקת בית המשפט העליון בסוגיה זו באתר משרדנו תחת הכותרת המסמר האחרון.

על פי גרסת חברות הביטוח, שקיבלו עידוד בסוגיה זו משופטינו, גם מבוטח שכושר עבודתו נפגע ואין הוא מסוגל יותר לעבוד בעיסוקו אינו זכאי לתגמולי ביטוח. עליו להוכיח גם שכושרו לעבוד בעיסוק סביר אחר נפגע כליל.

כך קרה, שהמקשים השחוקים ביותר במחשבי הרופאים התעסוקתיים של חברות הביטוח הם מקשי קונטרול סי (העתק) וקונטרול וי (הדבק). הם מעתיקים מחוות דעת אחת לשנייה את הפסקה: "מסוגל לעבוד כמרים ומוריד מחסום בחניונים, כמאבטח בפתח חניון, כסוכן מכירות...". הבעיה היא שכבר אין כל כך מקומות עבודה נחשקים שכאלה בשוק. אלה נתפסו על ידי מבוטחי חברות הביטוח שנפגעו.

באותו אופן, מי שכל חייו עסק בעבודת כפיים, משודרג על ידי חברות הביטוח לעבודות ניהול. כך חרט שלא מסוגל להמשיך ולהיות חרט הופך למי שמסוגל לנהל עסקי חרטות. לגישתן של חברות הביטוח, הנפגעים רק מרוויחים מפגיעתם. בשלב הבא יתארגנו חברות הביטוח להגיש תביעות נגד אותם נפגעים שקיבלו מהרופאים את ההארה והפכו בן יום למנהלים שאו טו טו יתחרו עם מנהלי חברות הביטוח במיקומם בטבלאות שיאני השכר.

והנה בימים אלה, החלו סנוניות ראשונות של פסקי דין היוצאים מנקודת הבנה כי עמדת חברות הביטוח בסוגיה זו לוקות בחוסר כנות ותום לב. אחת מהן מובאת מייד.

יעקב פאר עבד כנהג אמבולנס. עד גיל 43 עבד כנהג אמבולנס שכיר במד"א. לאחר מכן כנהג אמבולנס עצמאי.

בהיותו בן 57 לקה פאר בפרפור פרוזדורי הלב.

פאר היה מבוטח בחברת הביטוח מנורה בביטוח לאובדן כושר עבודה. מנורה החלה לשלם לו תגמולי ביטוח, אולם כעבור 15 חודש הפסיקה באחת את התשלומים.

אכן, הודה פרופ' יהודה לרמן, המומחה לרפואה תעסוקתית מטעם מנורה, פאר אינו מסוגל לחזור ולעבוד כנהג אמבולנס, אך הוא כשיר לעבודה בעיסוקים סבירים אחרים כגון מרכזי בקרה ומוקדים של מד"א.

גם ד"ר חנינא קכל אשר מונה כמומחה מטעם בית משפט השלום בהרצליה קבע כי פאר איבד לחלוטין ולצמיתות את כושרו לשמש כנהג אמבולנס. המומחה אפילו המליץ לשלול את רישיון הנהיגה של פאר עד לאיזון מלא של פרפור חדרי הלב וציין כי לנוכח גילו, ספק אם ימצא תעסוקה בשוק העבודה. אולם, קבע המומחה, פאר כשיר לנהל עסקי אמבולנס.

אבל אני מעולם לא ניהלתי עסקים, אמר פאר. כל ימי עסקתי בנהיגת אמבולנס. אתם רוצים שבגיל 60 אתחיל ללמוד לנהל עסקים?

אתה רשום כעצמאי, שאלה מנורה את פאר.

אכן כן, השיב פאר.

אתה יודע למלא חשבונית מס, הוסיפה מנורה.

גם זה נכון, השיב פאר.

אז אתה יודע לנהל עסקים, קבעה מנורה בפסקנות.

השופט מאיר שנהב לא ראה עין בעין עם מנורה את פני הדברים.

בפוליסה צוין מפורשות כי עבודתו של פאר היא נהג אמבולנס. בהתאם, הוגדר האירוע הביטוחי כפגיעה בכושר העבודה כנהג אמבולנס. על מנורה לצמצם טענותיה בגדרה של הפוליסה.

ניסיון מנורה לחרוג מתניות הפוליסה ולהרחיב את עבודתו של פאר לתחום ניהול עסקי אמבולנס מעורר תהיות באשר לכנות מנורה ולתום ליבה, קבע השופט. אין מקום לאפשר לה לעשות כן.

מי שרשום כעוסק עצמאי, הבהיר השופט, מחויב על פי הדין והמציאות לנהל רישומים חשבונאים, ליתן חשבוניות ולרשום הזמנות. "בעשיית פעולות אלה אין משום ניהול עסק ואין לראותו כמנהל עסקי אמבולנס כטענתה המגוחכת של מנורה".

פאר, הוסיף השופט, מבוגר למדי, נתוני השכלתו והכשרתו המקצועיים דלים ובנסיבות אלה גם לא סביר לצפות כי יצליח להכשיר עצמו לעיסוק חלופי אחר התואם את נתוניו.

השופט דחה את ניסיונותיה של מנורה לשכנעו כי מתוך הצילומים שביצע חוקר מטעמה עולה כי פאר מסוגל לנהוג באמבולנס.

"באף לא אחד מהצילומים, פאר לא נצפה נוהג לבדו באמבולנס בעת פינוי חולה. בצילומים נראה פאר נוהג באמבולנס בעת הסעת חולים סיעודיים בנסיעה עירונית, כשבכולן התלווה לפאר אדם נוסף, ששימש כמסייע או מגבה לפאר".

יש להבחין היטב, קובע השופט, בין כושרו של פאר לנהוג באמבולנס בשמשו ככלי רכב פרטי, שאינו רלוונטי לחיסוי הביטוחי בפוליסה, לבין כושר עבודתו כנהג אמבולנס כרכב חירום כאשר האמבולנס מפנה פצוע או חולה לבית חולים.

בסופו של דיון, על בסיס חוות הדעת הרפואיות, קבע השופט שנהב כי פאר איבד את כושר עבודתו כנהג אמבולנס לחלוטין ולצמיתות וחייב את מנורה בתשלום מלוא תגמולי הביטוח.

בנוסף, הטיל השופט שנהב על מנורה ריבית עונשית: "שוכנעתי להכפיל את הריבית על התשלומים המעוכבים, שכן בנסיבות העניין, הפסקתם נעשתה בחוסר תום לב ושלא כדין ועל מנורה לשאת בתוצאות החלטתה שגויה זו".

מנורה לא ויתרה והגישה ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב. שם התהפכו היוצרות.

השופטים ישעיהו שנלר, ד"ר קובי ורדי ודליה גנות, קבעו כי לאור ההלכות שיצאו מבית המשפט העליון, ניהול עסק למתן שירותי אמבולנסים מהווה עיסוק חלופי סביר לנהג אמבולנס מבחינה אובייקטיבית וסובייקטיבית. שלושת השופטים אף ביקרו את קביעתו של השופט שנהב כי לא סביר לצפות כי פאר יצליח להכשיר עצמו לעיסוק חלופי אחר לאור גילו המתקדם.

לאחר מתן פסק הדין במחוזי, פנה פאר לבית המשפט העליון וביקש רשות ערעור. משמעות פסק הדין של המחוזי, טען פאר, הינה שניהול הוא עיסוק סביר לכל אדם אשר עבד כעצמאי בתחומו. מעתה ואילך לא יצטרכו חברות הביטוח להתאמץ כדי להצביע על עיסוק סביר אחר.

אין מקום להיעתר לבקשה, פסקה שופטת בית המשפט העליון, עדנה ארבל. המחוזי בסך הכול יישם את ההלכות שלנו בעליון. אכן פאר לא כשיר לנהוג באמבולנסים, אבל הוא כשיר לנהל עסקי אמבולנסים.

בכך סתם העליון את הגולל על ניסיונם של חלק משופטי הערכאות הנמוכות להיחלץ מהתוצאה הקשה והבלתי מובנת של הלכות בית המשפט העליון המרוקנות כמעט מכול תוכן את הפוליסות לאובדן כושר עבודה.