בחר גודל טקסט גדולבחר גודל טקסט רגילבחר גודל טקסט קטן

עזרת לקשיש איבדת את הביטוח

באחד הימים עלתה נוסעת מבוגרת אל המונית של יוסף פירו והוא הסיע אותה בכיוון הגבעה הצרפתית בירושלים.

כאשר הגיעו ליעד, יצא פירו מהמונית כדי להושיט עזרה לנוסעת.

פירו סייע לנוסעת להוציא את חפציה מתא המטען של המונית והניח אותם על המדרכה הסמוכה.

או אז הגיחו שני אלמונים, התפרצו למונית והחלו לנסוע בה.

פירו דלק בריצה אחר המונית, ניסה לעצרה, אך הגנבים חמקו ונעלמו עם המונית.

המונית הייתה מבוטחת בביטוח מקיף בחברת הכשרת היישוב.

כל הכבוד לך על שיצאת מן המונית לעזור לאישה מבוגרת, אמרו נציגי הכשרת הישוב לפירו. אנו גאים בך ומסירים את הכובע בפניך. רואים שאהבת אלוהים שוכנת בלבבך ואתה מקיים את מצוותו "והדרת פני זקן".

ומה באשר לתגמולי הביטוח שלי, ביקש פירו לדעת.

זה כבר עניין אחר, אמרו אנשי הכשרת הישוב. גם לנו יש אלוהים משלנו. ראה מה כתוב בפוליסה שלנו: "בכל עת שהרכב ללא נהג על אמצעי המיגון להיות תקינים ומופעלים. לא יושארו ברכב בכל מקרה מפתחות הרכב".

אם נסכם, אמרה הכשרת הישוב, בעת קיום מצוות השם, שכחת לקיים את מצוות הפוליסה. לכן עליך ללכת לביתך שמח וטוב לב ולהתנחם במה שאלוהים יגמול לך. מאתנו תגמולי ביטוח לא תראה.

המחלוקת בין הצדדים הובאה בפני השופטת אנה שניידר מבית משפט השלום בירושלים.

השופטת שניידר אימצה בהתלהבות את עמדת הכשרת הישוב.

לגישת השופטת שניידר על נהגי המוניות להפעיל את אמצעי המיגון בכל עת שהם לא נמצאים ממש מול ההגה "וזאת ללא קשר למרחק בין הנהג לבין המונית וללא קשר אם הנהג שמר על קשר עין עמה בעת היותו מחוץ לרכב".

כמו כן בשום מקרה, אבל בשום מקרה, אסור לנהג מונית להשאיר את המפתחות במונית.

בעצם אמרה השופטת שניידר, לאחר ששמעה את החתם הראשי של הכשרת הישוב, אולי קצת נסחפתי. החתם הראשי העיד כי "בנסיבות מסוימות גם הוא מוכן להכיר כי אין צורך בהפעלת אמצעי המיגון כאשר הנהג עוזב את המונית לזמן קצר".

עדיין קובעת השופטת, "התנאי הבסיסי, שבלעדיו לא מתקיימים תנאי הפוליסה הוא שלא יושארו, בשום מקרה, המפתחות בתוך המונית כאשר הנהג נמצא מחוץ לרכב".

אבל אני נהג מונית, אמר פירו לשופטת. אני עובד עם המונית. כחלק בלתי נפרד מעבודתי אני נאלץ לצאת מדי פעם מן המונית כדי לסייע לנוסעים. למענם אני יוצא, לא למעני. גם כשאני יוצא מן המונית אני נמצא לידה, אני שומר על קשר עין אתה. בכך אני מרתיע גנבים יותר מאשר כל אמצעי המיגון של חברות הביטוח.

אתה יודע מה זה תנאי קטגורי, הקשתה השופטת עם פירו. בפוליסה כתוב באופן מפורש כי "בשום מקרה" אין להשאיר את המפתחות ברכב. בשום מקרה זה ללא כל יוצא מן הכלל. זה תנאי קטגורי.

בפני השופטת הובאו הנחיה של המפקח על הביטוח ופסק דין של עמיתה לכס השיפוט בירושלים, השופט יצחק מילנוב, הקובעים כי נסיבות דומות לאלה מכוסות בפוליסה לביטוח מקיף.

ההנחיה ופסק הדין, קובעת השופטת שניידר, נכונים כאשר מדובר ברכב פרטי ומסחרי עד 4 טון שאז חלה עליהם הפוליסה התקנית. מונית אינה רכב פרטי ואינה רכב מסחרי. היא רכב ציבורי.

"דווקא מוניות", מסבירה השופטת, "שעל נהגיהן לעצור לעיתים תכופות ולצאת מן הרכב על מנת לסייע לנוסעים בדרך זו או אחרת, מועדות יותר לגניבות אם יושארו המפתחות במתג ההתנעה ולו לזמן קצר בלבד".

השופטת שניידר רואה גם את טובת הציבור הרחב מול עיניה. אם לא נעמוד על כך שנהגי המוניות ישמרו בדווקנות על אמצעי המיגון, פרמיות הביטוח יעלו והנסיעה במוניות תתייקר. הדבר יפגע "בכיסו של הציבור". בין הנזק שייגרם לציבור הרחב לבין הנזק שייגרם למבוטח הבודד, אני מעדיפה שייגרם נזק למבוטח הבודד. כך קבעה השופטת אנה שניידר ודחתה את התביעה.

ואנו נקשה בשולי הדברים: חוק חוזה הביטוח ברור וחד בנקודה זו. כדי שהכשרת הישוב תצא פטורה, היה עליה להביא בפני השופטת חוות דעת של מומחה בחיתום אשר יוכיח כי חברת ביטוח סבירה בענף הביטוח לא תבטח נהג מונית בשום פרמיה שהיא, לו ידעה כי הנהג מסייע בידי נוסעיו ותוך כדי סיוע, כשהוא צמוד למונית, לא מפעיל אמצעי מיגון. השופטת לא מבססת את פסק דינה על חוות דעת שכזו. השופטת מבססת את פסק דינה על החתם הראשי של הכשרת הישוב אשר גם הוא לא הביא נתונים אלא פירש את הפוליסה והשופטת התייחסה אל עדותו כחוות דעת משפטית מחייבת: "מעדותו של [החתם הראשי של הכשרת הישוב] משתמע, כי גם אם בנסיבות מסוימות הוא היה מוכן להכיר כי אין צורך בהפעלת אמצעי המיגון... כאשר הנהג עוזב את המונית לזמן קצר – עדיין התנאי הבסיסי, שבלעדיו לא מתקיימים תנאי הפוליסה הוא שלא יושארו, בשום מקרה, המפתחות בתוך המונית כאשר הנהג נמצא מחוץ לרכב".

למה הכוונה במשפט "בנסיבות מסוימות הוא היה מוכן להכיר כי אין צורך בהפעלת אמצעי המיגון"?

מאין שאבה השופטת המלומדת את קביעותיה העובדתיות, כי כאשר נהגי המוניות מסייעים לנוסעים, מוניותיהם מועדות יותר לגניבה?

על מה התבססה כבוד השופטת כאשר קבעה כי אם תאושר תביעה שכזו, פרמיות הביטוח יעלו ואז הנסיעה במוניות תתייקר?

מעבר לכל אלה, ליבנו עם נהגי המוניות: עמלים ביושר יומם ולילה. אך כולם, החל מגאידמק וכלה בשופטינו, כולם אוהבים לחבוט בהם. זה קובע כי שרינו לא ראויים להיות אלא נהגי מוניות. אלה קובעים כי תשלום תגמולי ביטוח לנהגי המוניות בא על חשבון כיסו של הציבור. ואנו אומרים כי ראוי היה שכולם ילמדו חוכמה, חריצות, יושר ואהבת הזולת כמו שאנו מוצאים לרוב אצל נהגי המוניות. הלוואי ובשירות הציבורי, כולל במערכת בתי המשפט, יתנו שירות ברמה הניתנת על ידי רוב רובם של נהגי המוניות.