כדור פורח כתחליף ליחסי מין

א', בחור בן 22, טכנאי לוחמה אלקטרונית מצטיין בשירות קבע בחיל-האוויר, נפגע קשות בתאונת דרכים.

התאונה פגעה בא' בכל חלקי גופו. א' נותר עם נכות רפואית משוקללת של 83% ועם "הפרעות בזקפה על רקע נפשי עם אפשרות לקיים יחסי מין מוגבלים עם חדירה".

במסגרת תביעת הפיצויים שלו נגד מבטחת הרכב בביטוח חובה, חברת הביטוח מגדל, העיד א' כי הוא נזקק לנערות ליווי משום ש"אצלן זה מצליח כי זה מנותק מרגש".

השופטת ד"ר דרורה פלפל, מבית המשפט המחוזי בתל אביב, קבעה על סמך חוות הדעת הרפואיות ועדותו של א' כי טיפול מקצועי בשילוב סרוגייט (בת זוג חילופית) לא יכול להועיל. השופטת קבעה כי הטיפול הראוי הוא באמצעות תרופות לשיפור התפקוד המיני וכן באמצעות היזקקות, פעם בשבוע לשירותי ליווי. עבור שני אלה, פסקה השופטת סך של 150,000 ₪.

כידוע, חברות הביטוח הן שומרות המוסר בארצנו הקדושה. האפשרות כי נפגע תאונת דרכים אומלל ישתמש בכספן לשירותי ליווי פוגעת קשות ברגשותיה של חברת הביטוח. היא פנתה לבית המשפט העליון.

השופטים בערכאות הראשונות ברחבי הארץ נחלקו בגישתם בסוגיה זו.

השופטים הילה גרסטל וד"ר גבריאל קלינג, מבית המשפט המחוזי בתל אביב, כמו גם השופטת יפה הכט מבית המשפט המחוזי בירושלים, צדדו בזכות הנפגע לקבל פיצוי עבור היזקקות לשירותי מין. השופט קלינג הדגיש כי אין הוא נותן "גושפנקא לאותה התנהגות שאינה נחשבת ראויה" אלא "כל שעושה בית המשפט זו הכרה במציאות שבה שירותי מין זמינים".

לעומתם, השופט שמואל ברלינר מבית המשפט המחוזי בחיפה, קבע כי פיצוי עבור תשלום "אתנן", כלשונו, לנערות ליווי "איננו בגדר טיפול רפואי או הוצאות רפואיות, אין הוא בגדר "שיקום", ומשום תקנת הציבור אין להכיר בו כראש נזק".

השופט אליעזר ריבלין, המשנה לנשיאת בית המשפט העליון, אימץ את גישתו של השופט ברלינר. דבריו של השופט ברלינר, כי פיצוי שכזה פוגע בתקנת הציבור, הם לדעת השופט ריבלין "בבחינת מעט המחזיק את המרובה – כל התורה בפסקה אחת".

לדעת השופט ריבלין, א' לא הניח "תשתית מספקת המלמדת על צורך שאין בלתו לסיפוק צרכי המין שלו בדרך של פנייה לשירותי ליווי".

אכן, מודה השופט, יתכנו נסיבות שבהן נפגע יהיה זקוק לשירותי מין. למשל, נפגע המתקשה ליצור קשרים עם בני זוג, "בשל חזותו החיצונית או בעיותיו הנפשיות, בעקבות התאונה... אף כי מבחינה פיזית אין מניעה מבחינתו לקיים יחסי-מין".

השאלה, מקשה השופט ריבלין, באיזו מסגרת ראוי לפצות נפגע המוכיח את היזקקותו לשירותי מין.

פסיקת הפיצויים בדיני הנזיקין מבוססת על ראשי נזק. ראשי הנזק מחולקים בין נזקים ממוניים לבין נזקים שאינם ממוניים.

את הפיצויים עבור ראשי הנזק הממוניים (מחייה, סיעוד, הוצאות רפואיות וכיוצא באלה) מחשבים השופטים באופן פרטני, כנגד קבלות, תלושי שכר ובעזרת אקטואריה.

את הפיצויים עבור ראשי הנזק הלא ממוניים (כאב וסבל, קיצור תוחלת חיים, הפסד ההנאה מן החיים וכיוצא באלה) השופטים מעריכים. החישוב כאן אינו נעשה כנגד קבלות. הנפגע מקבל לידיו סכום כסף והוא בוחר בדרך בה יקל על כאבו ועל צערו.

הפגיעה בכושר התפקוד המיני, יכולה לבוא לידי ביטוי הן במסגרת ראשי נזק הממוניים והן במסגרת ראשי הנזק הלא ממוניים, קובע השופט ריבלין. במישור הממוני, מפצים את הנפגע עבור עלות תרופות וטיפולים פסיכולוגיים, פסיכיאטריים וסקסולוגים. במישור הלא ממוני מפצים את הנפגע עבור הפגיעה בחדוות חייו ובהנאותיו.

האם הוצאות עבור שירותי מין נחשבות לנזק ממוני או בלתי ממוני, מקשה השופט ריבלין.

אילו היה מדובר בעוולת נזיקין רגילה, שאלה זו לא הייתה לה כל משמעות. מדוע? מפני שבעוולות נזיקין רגילות, אין מגבלה על הפיצוי בגין נזקים בלתי ממוניים. בתחום תאונות הדרכים, לעומת זאת, קיימת מגבלה של כמאה וחמישים אלף שקל על יכולתם של בתי המשפט לפצות עבור הנזקים הלא ממוניים. סכום הפיצויים לנפגע הסובל מנכויות גבוהות כמו א' ממילא נקטם בסכום המגבלה. סיווג הפיצוי הנועד למימון שירותי מין במסגרת ראשי הנזק הלא ממוניים, כאשר מדובר בנפגעים קשים כמו א', תותיר אותם בלא כלום, גם אם יוכיחו כי הם נזקקים לשירותי מין.

השופטת דרורה פלפל סברה כי את הפיצויים המגיעים לא' למימון שירותי-ליווי יש לסווג כראש-נזק ממוני, על בסיס ביקור חד-שבועי במכון ליווי. "סברה זו מוקשית היא", קובע השופט ריבלין.

לדעת השופט ריבלין, יש מקום לפסוק לנפגע פיצוי עבור שימוש בתרופה או מפגש עם רופא, פסיכולוג או פסיכיאטר, "ואפילו, אולי, סרוגייט". אולם לא עבור מפגש עם נערת ליווי. התרופה והפגישה עם הפסיכולוג תכליתן ריפוי או שיקום. אתנן לזונה אינו מפצה על אובדן מכלול רבדיה האפשריים של מערכת יחסים זוגית.

פיצוי שכזה, לגישת השופט ריבלין, פוגע גם בערך המקודש של השוויון. השופט מסביר זאת כך: "טלו שני נפגעים שיכולתם ליהנות מקיום יחסי-מין נפגעה באורח זהה. האחד חפץ לפנות למכון ליווי. האחר אינו רואה בדרך זו פתרון הולם. את צערו על אובדנו הוא מבקש להיטיב בדרכים אחרות – אולי טיול בכדור-פורח, אולי רכישת מנוי לתיאטרון או למשחקי כדור-רגל, אולי בדרך אחרת שבה יבחר במהלך חייו. האם ראוי שהראשון יקבל פיצוי גבוה מן האחר?".

מעבר לכך, סבור השופט ריבלין, מתן פיצוי עבור מימון שירותי מין אינו עולה גם "בקנה אחד עם העקרונות הכלליים של השיטה המשפטית הישראלית".

אכן, מודה השופט, בישראל, הזנות, כשלעצמה, אינה אסורה. גם הלקוח הנזקק לשירותי זנות, אינו מבצע עבירה פלילית. אולם השידול לזנות, סרסרות למעשי זנות, ניצול קטינים לזנות – כל אלה אסורים.

המציאות בישראל ביחס ל"תעשיית הזנות", מוסיף השופט, היא עגומה ביותר. לעתים קרובות, במסגרת של הפעלת מכוני עיסוי למיניהם, נעברות עבירות מן החמורות ביותר, כגון סחר בבני אדם, סחר בסמים, סחיטה, הלבנת כספים ועוד. אשר על כן, פיצויים לנפגע עבור שימוש בשירותיה של זונה, ימצא את עצמו, בסבירות גבוהה "לכיסם של אלה המוצאים פרנסתם ברווחי הזנות".

ומה עם נפגעים קשים כמו א'?

אל דאגה. אנו לא נותיר אותם מול שוקת שבורה, בלא מענה לסבלם ובלא פיצוי להפסדם, קובע השופט.

עבור תרופות, פסיכולוגיה, פסיכיאטריה, נפצה אותם במסגרת ראשי הנזק הממוניים, כדי שישפרו את תפקודם המיני. עבור סבלם וצערם נפצה אותם במסגרת ראשי הנזק הלא ממוניים והם ימצאו לעצמם "דרכים לשפר ולהיטיב את סבלם ואת צערם".

אמת, מודה השופט, במקרה של תאונות דרכים, קיימת הגבלה על האפשרות להוסיף ולפסוק לנפגעים פיצוי בגין הנזק הלא ממוני. אך זה המחיר שמשלם הנפגע עבור העובדה שבתאונות דרכים זכאי כל נפגע לפיצוי. "תקרת הפיצוי היא השובר שבצד שטר האחריות המוחלטת".

בסופו של דיון, ביטל השופט ריבלין את הפיצוי שנפסק לא' עבור השימוש בשירותי ליווי והותיר לו פיצוי בסך של 100,000 ₪ עבור תרופות וטיפולים רפואיים בלבד.

השופטים האחרים להרכב, הנשיא בדימוס, השופט אהרון ברק, והנשיאה הנוכחית, דורית בייניש, הצטרפו לתוצאה הסופית בשל העובדה שא' לא הוכיח את ההיזקקות לשירותי מין. את השלילה העקרונית ואת היקפה השאירו שני השופטים בצריך עיון "לעת מצוא".

בשולי הדברים נעיר כי החשש שהעלה השופט ריבלין כי הפיצויים יגיעו ל"כיסם של אלה המוצאים פרנסתם ברווחי הזנות", לאו חשש הוא כאשר מדובר בחברות הביטוח. אלה היו מצליחות בנקל להתגבר על חשש זה. ראה את הפתרונות שנמצאו על ידן בכל הנוגע למוסכי הסדר. והמבין יבין.